בית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה נדרש השבוע לסוגיה הלכתית מאתגרת: בעל שעזב את אשתו והתרועע עם אישה זרה ואף ערך עמה מסיבת נישואין, פנה לבית הדין וביקש פטור מתשלום דמי כתובה לאשתו המקורית בנימוק כי כאשר נישאו בני הזוג הייתה אשתו בהריון מתקדם.

הבעל אמנם אישר כי ההיריון היה ממנו, אך לדבריו, עצם העובדה שאשתו הייתה בהיריון בזמן החופה, שוללת את זכותה לקבלת דמי הכתובה, שכן הכתובה הינה "מוהר הבתולות" – הגדרה שאינה הולמת את מצבה של אשתו כאשר נישאו. לתביעה זו היו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת, שכן כל כלה שחיה עם החתן או אחר לפני הנישואין, עלולה לאבד את דמי הכתובה.
בא כוח האישה ציין כי כאשר הבעל עמד מתחת לחופה עם הכלה שהייתה בהריון והודה כי ההיריון ממנו, הוא חתם על סכום בסך 360 אלף שקלים כדמי הכתובה. המשמעות ההלכתית היא שהוא "סבר וקיבל" – כלומר התחייב על תשלום דמי הכתובה במצב הנתון. 
חברי בית הדין הרבני בפתח תקוה אב"ד הרב יגאל לרר והדיינים הרב מנחם הגר והרב דוד בר-שלטון פרסמו פסק דין ארוך ומקיף בן עשרות עמודים החובק את כל ההיסטוריה ההלכתית - החל מהשולחן ערוך והראשונים ועד דיינים בני זמננו. מסקנתם הסופית היא כי הבעל חייב בתשלום מלוא דמי הכתובה, בסך 360 אלף שקלים.
יחד עם זאת החליט בית הדין שלא לחייב את הבעל בפיצויי גירושין כתוספת לדמי הכתובה. כמו כן החליט בית הדין לדחות את בקשת האישה להצמדת דמי הכתובה למדד, והבעל חויב בסופו של דבר בסכום המקורי עליו התחייב מתחת לחופה בסך 360 אלף שקלים.
צילום אילוסטרציה: morguefile