סמל אלחי טהרלב, חייל גולני, בן 20 מטלמון שבבנימין, הוא הצעיר שנרצח הבוקר בפיגוע בצומת עפרה. אלחי שירת בגדוד 13 של גולני במסגרת מסלול ההסדר דרך ישיבת תקוע ובוגר ישיבת מקור חיים שבגוש עציון.

צילום: באדיבות המשפחה
לוויתו תתקיים הערב, חמישי, בשעה 18.30 בהר הרצל בירושלים.
אלחי הוא בנם של הרב אוהד טהרלב, ראש מדרשת או"ת לינדבאום מבית רשת אור תורה סטון, והאם אביטל היא סגנית מנהלת אגף פסיכלוגיה בשפ"י משרד החינוך. הותיר גם שלושה אחים ושלוש אחיות.


אלפים ליוו את אלחי למנוחות.




האם אביטל טהרלב:  אלחיוש אהוב שלנו, לפני 21 שנה פחות חודש קיבלנו פקדון. קסם של ילד עם נשמה ענקית, ועכשיו מוקדם מידי ובהפתעה, אנחנו נדרשים להחזיר את הפקדון הזה. אני מודה לקב"ה על הזכות והעונג להיות אמא שלך. קשה לעכל את הבשורה, בלתי נתפס שאתה כבר לא איתנו. החיוך הרחב וצחור השיניים ומבט מאיר ובנוכחות שלך שגורמת לעולם להיות מקום יותר מואר, יותר שמח ויותר טוב. אני רוצה להודות לך על כל המתנות שהענקת לנו בהיותך, ומתפללת שנצליח להמשיך ולשמר את הרוח היחודית שלך גם כשהגוף כבר לא איתנו. ילד של אור של טבע ומעיינות, ילד של עין טובה, ילד של אכפתיות ודאגה לאחר ואחריות ורצינות בשקט וצניעות, ילד של ניגון, ריקוד, עולמות של דימיון, נשמה יתרה, ילד של יצירה וכתיבה וציור ולימור. מתוק שלי כמה שמחה הדלקת בנו כמה אור השפעת תמיד סביבך, כמה חדוות חיים, "צחוקים". אתה ילד רביעי במשפחה, שלושה מעליך שלושה מתחתיך, באמצע, עמוד תווך שמחובר בקשר עמוק עם כל אחד מהאחים והאחיות, נשמה כולם מתים עליך. יש כל כך הרבה משפחות אנשים שהיית מחובר אליהם, פעם היית אלחי אנסבכר, אלחי פיקר, אלחי לוין, לאחרונה חפיף. אי אפשר היה שלא לאהוב אותך. היית כשמך תמצית חיות, חיוניות וטהרת הלב. אור וטוב מזוקק, נפש עדינה. מותך הוא אבדה גדולה למשפחה לחברים לישוב לצבא לעם ולעולם. הנשמה הטהורה שלך נגעה עמוק בכל מי שהכיר אותך לכן אני מנסה להתנחם בכך שמשהו ממך נשאר ויישאר איתנו תמיד ובלבבות של כל אוהבייך. ילד שלי השארת לנו אתגר גדול, אי אפשר היה להיות מדוכא או ביקורתי בסביבה שלך, עכשיו אנחנו נדרשים לשמר את המידות שלך, אולי היית קצת נמוך אבל היית ממש גדל מידות. אני מזמינה את כולכם לעזור לנו באתגר הזה, אולי נצליח לצמצמם את החלל הענקי שנפער בכך שנדע להיות במאור פנים, בשמחה, ולפתוח את הלב לאחר. ילד מתוק שלי אני מאוד מתגעגעת כבר תנוח בשלום על משכבך.
המג"ד סא"ל יאיר פלאי, הספיד בהלוויה את אלחי;
אמנם בניסן אין מספידים אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן אומר את דברי בשם צבא ההגנה לישראל.
משפחת טהרלב- הרב אוהד ואביטל, איתם, רעיה, מתניה, תכלת, אליה, סבא משה, סבא שלמה וסבתא חיה היקרים.
היום בבוקר, י' בניסן תשע"ז, בנכם היקר, יקירנו, אלחי זכרונו לברכה, נהרג בפיגוע טרור מתועב בצומת עופרה כשעמד על משמרו והגן בגופו על אזרחים שהיו בתחנה.
אלחי התגייס לחטיבת גולני לפני כ-8 חודשים, במחזור אוגוסט 16', שובץ בגדוד 13.
הוא סיים בהצלחה את המסלול בגולני והוכשר כלוחם.
אלחי בשגרה היום יומית תמיד בלטת בשמחת חיים מדבקת וסוחפת שהניעה את כלל חבריך למחלקה.
בדרכך הצנועה והשקטה תמיד הובלת והתנדבת להיות ראשון בכל משימה. ראית את טובת האחרים על פני טובתך האישית והיית מסור לתפקידך כלוחם וכחבר למחלקתך.
תמיד לקחת על עצמך את המשימות הקשות ביותר וכל משימה שעשית תמיד התבצעה בחדוות עשייה ובחיוך ענק אשר אפיין אותך.
אלחי נפל בעת ביצוע משימתו כשהוא מגן על מדינתו, בקרבה לביתו ולמקום בו גדל.
משפחת טהרלב, בשעה קשה זו מבקש אני בשם מפקדי וחיילי גדוד גדעון וחטיבת גולני לחבק אתכם ולהשתתף באבלכם הכבד.
מהיום אתם חלק ממשפחת גדעון ואנחנו חלק ממשפחת טהרלב.
מי ייתן ולא תדעו עוד צער, יהי זכרו של אלחי ברוך."
הספדה של רעיה, האחות: איזה מוזר, כאילו עוד רגע תתבונן, תסתכל, תצטרף אלינו האחים לפה, תעמוד איתנו כאן, במקום שהוא כל כך שלך, שאתה כל כך שייך אליו, כל כך שייך אלינו. מה אפשר להגיד כפרידה לאח שהוא כל כך ממשיך איתנו? באופן הכי עמוק של הדבר בכל אחד מאיתנו. אני רוצה לספר לך שוב שהנוכחות שלך תמיד הורגשה, וכשאתה בבית אתה תמיד משמח כי הנוכחות שלך הייתה עם רוגע ופשטות, אם זה אומר שלפעמים בבוקר נשב ביחד לארוחת בוקר או נשתה קפה. והיית מביא משהו נעים, איזון, עוצמות רגועות, וביחד עם החיוך היו עיניים מאירות, חיוך שרואה ומאיר. במוצאי שבת ארוכים היית יושב ומלמד את עצמך לנגן על חליל צד, כינור ,פסנתר על כל כלי קיים. בהתחלה זה היה מעצבן, אח"כ נהנו והתלהבנו. אהבת לטייל. היו פעמים שהלכת ישר מהצבא או אם הגעת מאוחר אז בשישי אחה"צ, שניה לפני שבת. עם החבר'ה מטלמון או חברים אחרים, למעיין, לגבעה אזרו אחר יפה ושווה באזור. צחקת עלי כמה פעמים שאני לא באמת סביבתית אם אני לא מכירה את כל המקומות השווים האלה שנמצאים ממש ליד הבית שלנו. היית  גבר גבר וגם לעשות "צחוקים", לקחת דברים בקלילות ולהבין את המורכבות. היית בוחר מגיל קטן להתלבש כמו שנכון עבורך, בין אם היה לך שיער ארוך מאוד, פאות מסולסלות, קסקטים, וסט של סבא, כיפת תקוע אחת ויחידה, או גרטל להפריד בין חלקי הגוף כשהיית מתפלל. היית פרטנר לבירה ופיצוחים בסוף ארוחת שבת, משחק לשחק עם אליה כדורגל בשבת בצהריים ומספיק לטייל אח"כ עם החברים. עושה את כל מטלות הבית בזמן, כמו שצריך, עם שמחת חיים. היית לך נשמה גדולה, נעימה, עם המון פשטות. וחוץ מהאישיות המיוחדת שלך והכלים המיוחדים שהיא זכתה להם בעולם, הנעימות והחן, החיוך והנשמה הגדולה, היתה לך התבוננות פשוטה ומיוחדת על החיים. ראית דברים כמו שהם והבנת את המורכבות שלהם. ידעת להגיד מילים ומשפטים בין אם כביקורת ובין אם כהערות בצורה טובה גם אם ישירים. שינית הרבה דברים בבית, בין אם בי, אורח החיים שלי השתנה, ועוד כמה משפטים מאוד מדויקים שאמרת לי מהצד. דברים שאבא ואמא במשך שנים ניסו לחנך ואתה במשפט תמצת ושינית הכל. ידעת לחיות את החיים כמו שהם, להנות מהדבר עצמו. שלחו לי היום הודעה ששלחת לפני שנתיים וחצי: "חשבתי שקיימת מדרגה מחשבתית שאני שואף להגיע אליה וכל המגיע אליה מבין את מקומו בעולם ואת מקומם של הדברים סביבו. ורק אז אגיע לעבודת ה' השלמה, רק אז אני אבין מה קורה פה בכלל. ואז הבנתי, הבנתי שעלי לחיות, פשוט לחיות את החיים, אף פעם לא להגיע להבנה שלמה, כי אף אדם לא הגיע למדרגה הזו. כמו שהרב קוק הטיב לבטא זו ב'חדריו': קיים בכל אחד צימאון פנימי שאין ביכולתנו להרוות, חשיפת הצימאון היא החיים." חיצו' אחי, תודה לך, על זכות להיות אחותך, על 21 שנים האלו שקיבלנו מהאור, מהחן של האישיות שלך, שידעת לחיות את החיים באמת ולהקרין סביבך. ידענו לברך ולהודות, להתפעל מהנשמה הגדולה גם ביום יום עצמו, בחייך, להעריך ולאהוב.
 
 
ראש ישיבת מקור חיים הרב דוב זינגר: כמה קשה כמה עצוב כמה נשבר הלב. כל אחד שרואה את התמונה של אלחי שהתפרסמה היום, רואה דרכם מיהו, עלם חמודות הנשקף בעדה. אלחי אהובנו, יקירינו, מחמד נפשנו. כולו חיים, כולו בנעימות, בשובבות, בביישנות. תמיד עם חברים בטיולים, במעיינות. רואים בתמונה תחת האלונקה, אבל בשמחה, בחן, תמיד בחן. יהודי מושלם על פי הסימנים שנתנו חז"ל ליהודים. ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, לב רחב. אמונה שהכל כאן, ואין למה להילחץ. אף פעם לא ראיתי אותך דוחף את עצמך ומתבלט יתר על המידה. תמיד תמיד מופיע בשקט ובנעימות ותמיד מתפנה לך מקום. ובכל אופן עלם חמודות, משהו נעלם, שהרי תמיד הייתה תחושה שאי אפשר לעמוד עד הסוף על הסוד שלך. תמיד כיבדנו את העובדה שיש לך עולם פנימי עשיר מאוד, שאת חלקו שמרת לעצמך. את החיוך ששמרת תמיד. אהד, אביטל והאחים, אהובים, אצילי נפש. אהד, שמעתי שזכית לסיים עם אלחי את מסע הכומתה. זו המשך לדרכך במשך השנים, להגיע למשמרת יום חמישי בישיבה, ואני עומד באחורי בית המדרש ואומר 'איך זכה זה', שלא כל אבא זוכה לכל-כך הרבה שעות בן. אשריך. אשריכם. אשריך אלחי שגדלת בתוך משפחה כזו אצילית. אני מתפלל יעמדו לכם הכוחות, שתמשיכו להקרין את האור והשמחה שלכם לכולם. אנחנו עומדים לפני ליל הסדר, שאנחנו יודעים שתחילתו גנות וסיומו שבח. ריבונו של עולם, פטרת אותנו מלאכול מרור בפסח הזה. אבל אנחנו יודעים שסוף הסיפור הוא בשבח, 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו', הפשט- שזו הבטחה שנסיים בשבח. אבל ניתן להוסיף ש'היא שעמדה' זו אמא שכולה, משפחה שכולה, כנסת ישראל הכואבת כל כך. היא שעמדה וידעה שנסיים בשבח, שהסיפור לא נגמר במוות, לא נגמר בניצחון הרגעי של הרשע. זה נתן לה את הכוח וייתן לנו את הכוח לעמוד בצער הנורא של כל החיים הנגדעים באיבם ע"  י בני עוולה מרושעים, שאינם מכירים בכך שסוף הטוב לנצח. אנחנו בכל תפוצות ישראל, יחד עם כל עם ישראל נצעק בליל הסדר 'שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך', אשר מחללים את שמך שוב ושוב, בהרג חסר רחמים בכל רחבי העולם ולא מבינים שאתה הוא אלוהים חיים והדבקים בך מוסיפים חיים, שמחה, חן וגמילות חסדים. אנחנו, נמשיך לשאת את האלונקה כמו אלחי, עם הקריאה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה'. תהה נשמתך צרורה בצרור החיים.