כתבות
פרשת השבוע "צו" -שבת הגדול
י' ניסן ה'תשע"ז 06/04/2017
מערכת "פיתה"
צו – שבת הגדול
היו מצה !
על פי פרופסור שלום רוזנברג 'ענווה' כוללת שלושה מרכיבים:
א. הערכה עצמית שקולה ונאותה.
ב. סובלנות כלפי האחר, ובמיוחד כלפי מי שעומד במדרגה חברתית ושכלית נמוכה יותר.
ג. מוכנות לוותר על גינוני כבוד והערצה של אחרים[1].
על כך בפרשת השבוע, פרשת צו, שם נאמר:
"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ–עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד: מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב" (ויקרא ו, יג)
רש"י – על פי מסכת מנחות דף ע"ח "אף ההדיוטות (כהן פשוט) מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה. אבל כהן גדול מקריב מנחה בכל יום שנאמר מנחה תמיד"
נשאלת השאלה,
מה הטעם שעל הכהן הגדול להקריב מנחה בכל יום?
עפ"י חכמי המוסר, בעל מדרגה גבוהה חייב להרגיש כאילו כל יום הוא יומו הראשון בעבודה כמו הכהן ההדיוט שמקריב את המנחה ביום הראשון לכניסתו לעבודה. תחושת ההתחדשות והראשוניות נוסכת התרגשות והתלהבות מהפעולות היומיומיות מחד, ומסייעת בהורדת רמת זחיחות הדעת, הגאווה וההתנשאות, שיכולים להיות מנת חלקו של הכהן הגדול בשל מעמדו, מנגד.
הסבר נוסף של אברבנאל, מונה שתי סיבות למנחת הכהן הגדול:
- מנחת סולת מקריבים בדרך כלל העניים, ולכן כדי שלא יתביישו בכך שהם מביאים קורבן דל אף הכהן הגדול מקריב כמותם.
- הכהן הגדול בהקריבו מנחת סולת כאילו הצהיר שהוא כעני ודל לפני אדון כל הארץ.
הפרשנים משלימים זה את זה בפירושם, שכן התחשבות בעניים והתנהגות בענווה שניהם נובעים מאותו מקור של ראיית האחר מתוך הערכה עצמית שקולה ונאותה וויתור על גינוני כבוד והערצה.
בהקשר זה, נציין גם את חג המצות שבפתחנו. שהרי החמץ והמצה מורכבים מאותם חומרי גלם – קמח ומים. ההבדל בניהם הוא בשמרים – בעוד שהחמץ תופח ("מתמלא אוויר"), המצה נשארת בגודלה הטבעי ("צנועה וענווה"). יש בכך כאמור משמעות סמלית. שכן חג הפסח כמו-גם קורבן התמיד שמקריב הכהן הגדול מלמדים אותנו את ערכה של הענווה, שיכולה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, ביכולת הכנה להכיר ביכולות שלנו ובעיקר במגבלותינו, להיות פתוחים ללמוד ולהשתפר, להכיר בטוב ולהעריך ולהוקיר את מאמצי האחר גם במצבים מאתגרים ומתסכלים. היו מצה ! אמנם לא תמיד פשוט – אך תמיד משתלם.
[1] שלום רוזנברג, הענווה ופרדוקסיה, אתר הגות יהודית

המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.
- מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
- גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה
היו מצה !
על פי פרופסור שלום רוזנברג 'ענווה' כוללת שלושה מרכיבים:
א. הערכה עצמית שקולה ונאותה.
ב. סובלנות כלפי האחר, ובמיוחד כלפי מי שעומד במדרגה חברתית ושכלית נמוכה יותר.
ג. מוכנות לוותר על גינוני כבוד והערצה של אחרים[1].
על כך בפרשת השבוע, פרשת צו, שם נאמר:
"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ–עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה, תָּמִיד: מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר, וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב" (ויקרא ו, יג)
רש"י – על פי מסכת מנחות דף ע"ח "אף ההדיוטות (כהן פשוט) מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה. אבל כהן גדול מקריב מנחה בכל יום שנאמר מנחה תמיד"
נשאלת השאלה,
מה הטעם שעל הכהן הגדול להקריב מנחה בכל יום?
עפ"י חכמי המוסר, בעל מדרגה גבוהה חייב להרגיש כאילו כל יום הוא יומו הראשון בעבודה כמו הכהן ההדיוט שמקריב את המנחה ביום הראשון לכניסתו לעבודה. תחושת ההתחדשות והראשוניות נוסכת התרגשות והתלהבות מהפעולות היומיומיות מחד, ומסייעת בהורדת רמת זחיחות הדעת, הגאווה וההתנשאות, שיכולים להיות מנת חלקו של הכהן הגדול בשל מעמדו, מנגד.
הסבר נוסף של אברבנאל, מונה שתי סיבות למנחת הכהן הגדול:
- מנחת סולת מקריבים בדרך כלל העניים, ולכן כדי שלא יתביישו בכך שהם מביאים קורבן דל אף הכהן הגדול מקריב כמותם.
- הכהן הגדול בהקריבו מנחת סולת כאילו הצהיר שהוא כעני ודל לפני אדון כל הארץ.
בהקשר זה, נציין גם את חג המצות שבפתחנו. שהרי החמץ והמצה מורכבים מאותם חומרי גלם – קמח ומים. ההבדל בניהם הוא בשמרים – בעוד שהחמץ תופח ("מתמלא אוויר"), המצה נשארת בגודלה הטבעי ("צנועה וענווה"). יש בכך כאמור משמעות סמלית. שכן חג הפסח כמו-גם קורבן התמיד שמקריב הכהן הגדול מלמדים אותנו את ערכה של הענווה, שיכולה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, ביכולת הכנה להכיר ביכולות שלנו ובעיקר במגבלותינו, להיות פתוחים ללמוד ולהשתפר, להכיר בטוב ולהעריך ולהוקיר את מאמצי האחר גם במצבים מאתגרים ומתסכלים. היו מצה ! אמנם לא תמיד פשוט – אך תמיד משתלם.
[1] שלום רוזנברג, הענווה ופרדוקסיה, אתר הגות יהודית

המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.
- מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
- גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה