כמה אנרגיות משפטיות הוציאה עיריית פתח תקווה בשנים האחרונות נגד גן האירועים 'רויאל גרדן' הסמוך לצומת ירקונים, והנה בא בית משפט העליון בימים האחרונים וקבע; העירייה נתנה בזמנו היתר מסחרי לגן האירועים והיא לא יכולה עתה לבוא ולבטלו כלאחר יד.

התיק הזה העסיק הרבה ערכאות משפטיות לאורך השנים. העירייה טענה כי גן האירועים פועל על קרקע חקלאית לכאורה ולכן אין לעשות עליו פעילות מסחרית. זאת ועוד, האיזור הזה מיועד להיות חלק מפארק ירוק ענק בלב גוש-דן, פארק שאף הוגדר בידי הממשלה כפרויקט לאומי, ולצורך זה המדינה פועלת זה זמן לחסל במקום פעילויות מסחריות שפעלו לכאורה בניגוד לחוק,  זאת על מנת להחזיר את הקרקע לייעודה המקורי. בתי המשפט אף הטילו קנסות כבדים בעניינים אלה.

ב'גלובס' נכתב היום כי מפעילי גן האירועים ובעליו טענו באמצעות עו"ד ירון קוסטליץ, כי הבנייה והשימוש בגן ובמתקניו הותרו בשני היתרים שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח-תקווה. הראשון משנת 1996 שבו אושרה בניית גן האירועים, והשני ממאי 2003 בו אושרה בניית מתקנים נוספים.

אגב, על-בסיס טענה זו חזרה בה הפרקליטות ב-2014 מכוונתה אז להגיש כתב אישום נגד בעלי 'רויאל גרדן' בטענה לביצוע עבירות של שימוש מסחרי בקרקע חקלאית שלא כדין. בשימוע שנערך לאחר מכן שכנע עו"ד ירון את המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה כי גן האירועים ובעליו הסתמכו על היתרים שהוועדה המקומית נתנה להם על בסיס חוות-דעת משפטיות של היועצות המשפטיות של העירייה, ולכן לא ביצעו עבירה כלשהי.

. לאחר מכן עתרה המדינה לבימ"ש השלום בבקשה להפסקת השימוש המסחרי במקום. בינואר 2016 דחה בית משפט השלום בפתח-תקווה את בקשת המדינה למתן צו הפסקה שיפוטי שיאסור על מפעילי הגן את השימוש בו. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בלוד על ההחלטה, אך השופטת דפנה בלטמן-קדראי דחתה בחודש ספטמבר 2016 את הערעור ואף מתחה ביקורת על התנהלות המדינה, שלא הגישה כתב אישום נגד מי שהיא עצמה מאשימה בביצוע עבירות.

בית משפט העליון. צילום: אתר ביהמ"ש

גם על הכרעה זו לא ויתרה המדינה והגישה רשות ערעור לבית המשפט העליון.  המדינה טענה בערעור כי ההיתרים הוצאו שלא כדין, מבלי שהתקבל אישור הוועדה החקלאית והוועדה לשמירה על שטחים פתוחים.

שופטי בית המשפט העליון אורי שוהם, יצחק עמית וניל הנדל קיבלו לפני ימים אחדים את טענות 'רויאל גרדן', לפיהן לא ניתן להגיש בקשה לצו הפסקה שיפוטי בנסיבות העניין, שבהן הודתה המדינה כי לא בוצעה עבירה וכי לא יוגש כתב אישום, ודחה את בקשת המדינה.