פרשת אמור
דגני הבוקר הרגו את השליח
מנהג ידוע בעולם העתיק היה להרוג את השליח כאשר הגיע אל המלך כשבפיו בשורה רעה. את שורשי מנהג זה ניתן לזהות גם כיום בארגונים רבים, אמנם לא ממש הורגים את השליח, אלא פשוט מעבירים לדרג זוטר את האחריות לתוצאות לא רצויות שהתקבלו, מבלי להתעמק בבעיות השורש אשר הובילו לתוצאה זו. כך למשל באוגוסט שעבר, נרעשנו מפרשת הקורנפלקס המזוהם בסלמונלה אשר הופץ לצרכנים. את האחריות, עפ"י הדו"ח, תלו בעובד המחסן, שככל הנראה הוא זה שנשא את מחיר המחדל.
על כך בפרשת השבוע, פרשת אמור, שם נאמר:
"וַיֵּצֵא, בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ, בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ, אֶל-מֹשֶׁה" (ויקרא, כ' י-יא)
המדרש שואל על לשון פסוק זה: "וַיֵּצֵא" מהיכן יצא?
שלושה הסברים לשאלה זו הנלמדים מרמזים בפסוקים או מסמיכות עניינים:

• רבי לוי – "מעולמו יצא" = שכפר בעיקר וכאילו אמר יצא מדת ישראל (= דת)
• רבי ברכיה – יצא מפרשה שלמעלה, שלגלג על לחם הפנים (= דת)
• המשנה – מבית דינו של משה יצא חיוב – עמד וגידף (= עניינים אישיים, אפליה)

מההמשך עפ"י רש"י, הטעם השלישי הוא העיקרי,  כפי שמפורט להלן:
בן האיש המצרי בא ליטע אוהלו במתחם מחנה שבט דן,
אמר לו האיש הישראלי: 'מה טיבך לכאן?'
אמר להם: 'אני משבט דן' שכן אמו הייתה משבט דן.
אמר לו: "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר ב', ב'). כלומר, מכיוון שאביך מצרי, אינך רשאי להיות כאן.
באו לבית דינו של משה על מנת שיפסוק בנושא,
כאשר נמצא בן האיש המצרי חייב בדין — יצא וקילל.
מדוע קילל?
המדרש מסביר,
שכשיצא מבית דינו של משה, אמרו לו, שמשה הוא זה שהרג את אביו המצרי שהיכה את העברי.
שאל הבן : 'כיצד הרגו?'
אמרו לו: 'בשם המפורש'.
יצא הבן וקילל את השם שבו נהרג אביו.
בן האיש המצרי כועס על כך שחויב בדין ע"י משה וכן על כך שמשה הוא זה שהרג את אביו.
כעסו אם כן, צריך להיות מופנה כלפי משה ולא כלפי ה' –
אך בפועל הוא מקלל את ה'.
עניינים אישיים כמו-גם נושאי דת ואפליה הינם נושאים אוניברסליים המהווים פעמים רבות את גרעיני הסכסוך והתסכול.
בדומה לבן האיש המצרי, לעיתים במצבים מתסכלים אנו לא תמיד מפנים את התסכול למי שבאמת אמור לשאת באחריות לעניין, אלא לעיתים, שלא בצדק, התסכול מופנה נגד האדם הזמין או הנוח, כמו עובד המחסן בפרשת הקורנפלקס המזוהם.
בניגוד לבן האיש המצרי, עלינו להיות מודעים לנטייה זו  ולשלוט בתסכול שלעיתים מציף אותנו, לבחון את הסיטואציה באופן נכון ואמיתי מתוך רצון כנה להתמודד עם השאלות הקשות, להפיק לקחים ולהתקדם לרמה הבאה (מה ניתן לעשות לתיקון המצב)  ולא במטרה לחפש את האשמים במצב (מי).  
 

המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.