מחכים עד שצוות בוחני התנועה יסיימו מלאכתם ולבנתיים יש זמן לחשוב, לחשוב על הילדים שלה שרק לפני שעה היא שמה אותם בגן, לחשוב על הבעל שיצא בבוקר לעבודה והיה האחרון לקבל ממנה טלפון על תקלה ברכב, תבוא לעזור לי.

הוא היה בדרך לעזור לה ומה שמנע ממנו לראות את התופת בעיניים זה מחסום משטרה שחסם את הכביש ומנע מעבר לזירה 200 מטר הפרידו בינו ובין אשתו המנוחה אליה יצא.

וגם מחשבה על בעל שדיבר איתי רק הבוקר "כמה קשה לו עם אשתו" היא ככה וככה וככה...

מיד אני עושה חיבור בין רצף הדברים ושואל את עצמי בקול ואולי הבעל גם יקרא את הפוסט שלי, בעל יקר, האם אחרי שאתה קורא את המציאות הקשה של אותו בעל ... האם אתה כבר מוכן לקבל את אשתך בכל מצב איך שהיא על כל מגרעותיה העיקר לקבל בחזרה את האישה שלך?

נכון לפעמים קשה לבני זוג לקיים את הביחד אך כשהחיבור נקטע מתחילים להבין כמה הפסדנו כמה עוד יותר קשה מה"ככה וככה וככה", כמה הייתי מוכן לקבל הכול העיקר שזה לא יקרה לי, אז למה רק שמישהו נהרג מוכנים לקבל בו הכול , למה?

צילום :יחזקאל איטקין