פרשת "פנחס"

בתחילת הפרשה זוכה פנחס לברכה מאת ה' על מעשהו - לברכת השלום. המדרש אינו מתייחס לברכה זו כאל ברכה רגילה, אלא כברכה יסודית מאוד: "לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום" - גדול השלום שניתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום, שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ואם בא אדם מן הדרך - שואלים לו "שלום". ברכת כהנים חותמין בשלום. תפילת עמידה חותמין בשלום. אם כך ברכתו של פנחס היא בעצם הברכה שאנו מברכים איש את רעהו מדי בוקר וערב.מה אם כן ייחודה? יש להסתכל על החיים בכלל. מטבע העולם האנשים שונים אחד מהשני במחשבות, בהתנהגות במעמד שלהם בחברה ועוד. האדם מטבעו רוצה להבליט את עצמו מעל השני. ברגע שמשהו מפריע לו בדרך, הוא ירצה לסלק את המכשול מדרכו. כל התחושות הללו מקורן מנקודת מבט אישית מאוד. אם אני קיים, אז כל המערער על קיומי והופך אותי בעיני ללא מוצלח - לא ראוי ואולי אפילו לא לגיטימי. מן הראוי להעלימו. הקב"ה, ששמו שלום כי הוא עושה שלום, מגלה לנו שפני הדברים הם שונים. אם פלוני קיים וגם אלמוני קיים - אין זה בכדי. הם אמנם שונים, ובעיניהם אולי זה נתפס כמחניק, אך במבט מלמעלה קיומם ביחד מגלה שיש משהו מעליהם. החיים השונים ביחד יוצרים גילוי חדש. לא רק שניהם נמצאים, אלא נמצא מישהו נוסף - מי שמשכין ביניהם שלום. לכן אומר המדרש שהשלום הוא המנהל את העולם. יהודים שנפגשים, מאחלים זה לזה "שלום". שלא נהיה כל אחד לבד, שלא נראה רק את עצמנו אלא גם את מי שבא מהדרך. הבא מהדרך בא בשלום - בא עם רבונו של עולם, עושה השלום. נאחל לעצמנו שהשלום תמיד ישרור בתוכנו.

 
בתוך הקופסא או מחוצה לה?
 
חדשנות היא ערך תרבותי לעידוד היצירתיות והצמיחה הארגונית. דרך החדשנות אנו בוחנים וקוראים תיגר על הדרך המוכרת ומסבים את הידע הקיים לערך חדש המעניק לארגון ערך מוסף ולעיתים אף יתרון אסטרטגי ייחודי.
חדשנות נוצרת באמצעות מציאת פתרונות חדשים הן לצרכים קיימים והן לצרכים חדשים.
הדעות חלוקות לגבי הדרך האופטימלית להגיע לחדשנות – האם דרך חשיבה בתוך הקופסא או מחוצה לה? עם זאת, קיימת הסכמה לגבי חשיבות קריאת התיגר ואימוץ חשיבה שונה כדרך לצמיחה עסקית.
על כך, בפרשת השבוע פרשת פנחס, שם נאמר:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד.. אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ  לוֹ"( במדבר כ"ז, א-ג)
בנות צלפחד באות לפני משה בטענה על זכותן לרשת את נחלת אביהן בארץ ישראל.
לצלופחד לא היו בנים – יורשים, ובאותה עת בנות לא ירשו את אביהן.
על כן, כדי לבסס את טענתן, הן מנתחות בפני משה את מות אביהן.
נשאלת השאלה –
מה הטעם לניתוח הנ"ל?
נסביר:
עפ"י הכתוב, בנות צלופחד מונות את החטאים שפגעו בכלל עמ"י ואשר הביאו למות החוטאים. הן טוענות כי מאחר ואביהן לא היה חלק מאותם חוטאים, לא נשללה ממנו הזכות לקבל נחלה בארץ
נפרט עפ"י הנאמר בפסוק:

• 'בַּמִּדְבָּר' – עפ"י רבי עקיבא הכוונה למקושש העצים בשבת שהוצא להורג שנאמר "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (ט"ו, ל"ב) לעומתו רבי שמעון מסביר כי צלופחד היה בין המעפילים כלומר, לאחר חטא המרגלים צלופחד היה בין האנשים שהעפילו להר במטרה להראות את חיבתם לארץ.
• 'לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה' – לא היה בתוך המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה שעליהם נאמר: "עַד-מָתַי, לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (י"ד, כ"ז).
• 'בַּעֲדַת-קֹרַח' – במחלוקת קורח ועדתו לא השתתף.
• 'הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה'- ולא היה מבין המתלוננים שהתאוו לבשר שנאמר "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים" (י"א, א').

'כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת'– בכך בנות צלופחד מנסות להוכיח כי לא נשללה מאביהן הזכות לקבל חלק ונחלה בארץ בניגוד לחוטאים האחרים בעם, וזאת מאחר וצלופחד כאמור —
לא היה בין אלה שהתנגדו לארץ ומאסו בה (המרגלים)
ולא היה בין אלה שהתנגדו ומרדו במשה (כקורח ועדתו)
ולא התלונן נגד ה' על הנהגתו במדבר (מתלוננים),
אלא מותו היה בְחֶטְאו – כלומר שחטאו של צלופחד היה חטא פרטי שלא השפיע על הכלל, לכן זכותו לנחלה עדייו שרירה וקיימת.
טיעון נוסף של הבנות הוא: כי זכות אביהן לנחלה צריכה לעבור לבנותיו כי 'בָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ'. בנות צלופחד הציגו בצורה נבונה את הפרדוקס בין מעמדן כיורשות האב לבין מעמד אימן לייבום – שכן לחוק הירושה הן אינן נחשבות, אך אימן האלמנה, מאחר ויש לה ילדים (=הבנות) היא אינה נכללת בחוב הייבום.
באופן זה הוכיחו בנות צלופחד להנהגה את מעמדן ואילצו אותה למצוא פתרון החורג מהנורמה שהייתה מקובלת עד אז.
פרשת בנות צלופחד מהווה תקדים וחידוש ההלכה –
שבמידה ואין בן יורש — הבת יכולה לרשת את אביה.
חידוש זה כאמור נבע מהרצון למצוא פתרון חדש לצורך שעלה. לעיתים התייחסות לאתגר מזווית שונה מהמקובל מאפשרת להגיע לתוצרים חדשניים ומרתקים.
שאילת שאלות 'בתוך הקופסא' כגון: מה ניתן לעשות אחרת מתוך המרכיבים הקיימים? איך אפשר לשמור על איכות גבוהה ובמקביל להוזיל עלויות?
בשילוב עם שאלות 'מחוץ לקופסא': מה לא ניתן לעשות כיום? ולמה? והאמנם לא ניתן לעשות? ואולי ניתן לעשות ולו באופן חלקי?  יובילו לחדשנות ולהישגים חדשים. וכשמישהו יתפוס את הראש ויגיד 'איך לא חשבתי על זה קודם?' תדעו שעשיתם את זה.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.