יתרו
יהודי, מוסלמי ונוצרי - על ניהול הטרוגני (בין-דורי ומגזרי)
יהודי מוסלמי ונוצרי נכנסים לפאב  שואל אותם .הברמן: "מה? זו בדיחה?!"
אז זהו שלא ! ניהול הטרוגני הוא נושא המעסיק מנהלים רבים. הפער הקיים בין דורות, דתות ומגזרים במקומות העבודה אמנם יוצר מצד אחד מגוון עשיר של יכולות ונקודות מבט, אך מצד שני, מנהלים רבים מדווחים על התשומות המושקעות בגישור על האתגרים העולים כתוצאה מפערים אלה. כך למשל בעוד שבעבר, תמהיל העובדים כלל לרוב שני דורות – ותיקים וצעירים, כיום בארגונים רבים מועסקים כ-5–4 דורות. הפער, אם כן, נובע מכך שלבני כל דור, יש מאפיינים, עקרונות וערכים שונים ולא תמיד פשוט ליצור הרמוניה בין כולם.  בחברות מסוימות, הנושא אף מקבל משנה חשיבות בשל העסקה גם של עובדים ממגזרים ודתות מגוונים בעלי ערכים שונים, אשר משפיעה באופן ישיר על הפעילות השוטפת של הארגון.
על כך בפרשת השבוע, פרשת יתרו, שם נאמר:
"מֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ט, ג).
נשאלת השאלה: לשם מה נדרשת הכפילות לכאורה בפסוק: "תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" ו-תגיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"?

• רש"י מפרש כי "בֵית יַעֲקֹב" הכוונה לנשים (מאחר ואישה מזוהה עם הבית) בעוד "בֵית יַעֲקֹב" הכוונה לגברים (בנים= זכרים).
• פירוש נוסף מרחיב את פירוש רש"י ומתמקד גם בשימוש בפעלים "תֹאמַר" ו-"תַגֵּיד". עפ"י מסכת שבת (כ"ז) הכוונה במילה "תֹאמַר" היא ללשון רכה. בעוד המילה "תַגֵּיד" הינה מלשון גידים, כלומר לדבר בלשון קשה כגידים כגון ע"י פירוט האיסורים, החומרות והעונשים.
• ואפשר גם לפרש את השימוש "תַגֵּיד" באופן נוסף:
  "תַגֵּיד" = לומר את הדברים עם אלמנט של חידוש וגילוי. לומדים מהשימוש בשורש נ.ג.ד במקרים נוספים כך למשל כדי לתאר אדם הרואה את העתיד ('מגדת עתידות') או לחילופין, כאשר אסתר המלכה לא אמרה לאחשוורוש את עמה ומולדתה נאמר: "לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ" (אסתר ב, י).
  כלומר ניתן גם לפרש שהמילה 'תַגֵּיד' היא מלשון גילוי וחידוש בעוד 'תֹאמַר' כאמור רומז ללשון רכה ומקרבת.
  יתרה מכך , נרחיב ונאמר, כי בעוד 'בֵית יַעֲקֹב', מתאר את העם כשעוד היו בודדים לפני קבלת התורה, ולכן העדיף לנקוט לשון רכה (תֹאמַר), בְנֵי יִשְׂרָאֵל, הם עם מגובש לאחר מתן תורה, העדיף לנקוט לשון 'תַגֵּיד'. שהרי בני ישראל כעם כבר מכירים את הדברים ולכן ללא חידוש בנאמר, הם לא יקשיבו – המסר יהיה משעמם וחסר משמעות אך כאשר נשתמש בסגנון 'נגיד' כלומר נוסיף למסר גם גילוי תובנה חדשה וחידוש זה יעורר רצון לשמוע, להקשיב ולהחכים. באופן דומה ניתן גם להסביר את השימוש במילים 'בֵית' ו-'בְנֵי' שכן בעוד 'בֵית' רומז למשפחה, 'בְנֵי' רומז לאומה ועם ובכל אחד מהקהלים האלה ננקוט בסגנון דיבור שונה ומותאם.

באופן דומה, הסוד בניהול הטרוגני, הוא בין היתר, בהתאמת אופן העברת המסרים לסגנון ולשפה המתאימה 'לקהל היעד'. האתגר הניהולי טמון בהבנת ההשלכות של הפער הבין דורי על רמת שביעות הרצון של העובדים ותפוקותיהם. וכתוצאה השקעת תשומות ניהוליות הנדרשות בגישור על הפערים מחד, וניצול סינרגתי של יתרונות הגיוון מנגד.   
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.