ויקהל – פקודי
האם אתם מתעלמים מהרוב?
 חברות רבות נוהגות לחלק את עובדיהם לשלוש קטגוריות עיקריות על בסיס הביצועים: 20% הכוכבים, 70% הממוצעים  ו-10% החלשים. נדמה כי בעוד הכוכבים זוכים למגוון תגמולים ופינוקים הן לארנק והן לאגו ולנשמה – שהרי, הם הטובים ביותר וכך מתייחסים אליהם. אל 70% העובדים שהוגדרו כממוצעים מתייחסים אחרת – למעשה לרוב מתייחסים אליהם כאל מובן מאליו.
אין ספק כי 70% מהווים את לב הארגון, שהרי רוב העבודה מתבצעת ע"י העובדים המוגדרים כממוצעים, שהם לרוב אנשי ביצוע יציבים ונאמנים, שאמנם גם אם הם לא כל כך מבריקים, הם בהחלט עובדים קשה והיטב. כמנהל, אינך יכול להתעלם מרוב עובדיך, או לחילופין כאמור, להתייחס אליהם כאל מובן מאליו.
על כך בפרשות השבוע , פרשות ויקהל-פקודי, שם נאמר:
"וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה–לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר" (שמות ל"ו, ז')
אור החיים בפירושו מתייחס לסתירה העולה לכאורה מלשון הפסוק בנושא תרומות העם לבניית המשכן  –
שכן מצד אחד נאמר 'דַיָּם' , כלומר — שהיה מספיק.
מצד שני נאמר 'וְהוֹתֵר', כלומר – שהיה יותר ממספיק.
הכיצד?
יתרה מכך, הרי המילה 'הוֹתֵר' כוללת בתוכה גם את 'דַיָּם'.
אור החיים גם מיישב סתירה זו – 
'שאף שהביאו יותר מהנדרש למלאכת המשכן, כל החומרים והתרומות שימשו לעשיית המשכן וכליו' –
כלומר, למעשה בכל התרומות נעשה שימוש, שלא יהיה אדם שיחשוב שתרומתו הייתה לשווא ולא משמשת לבניית המשכן.
נרחיב —
בפסוק ה' בעלי המלאכה מרימים דגל ואומרים כי: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה". כתוצאה יוצא כרוז ומכריז במחנה כי אין צורך בתרומות נוספות לבניית המשכן ("וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ"). אך עדיין היה יותר מהנדרש לבניית המשכן והיה חשש כי בני ישראל יחושו כי תרומותם לא תנוצל למטרה לשמה ניתנה, כלומר לבניית המשכן. 
על כן נאמר —
מצד אחד, 'דַיָּם' – שכל מי שתרם יחוש כי תרומתו שימשה את המטרה המרכזית ואכן כל התרומות שימשו את בניית המשכן וכליו – כך שכל אחד למעשה השתתף ותרומתו נחשבה.
ומצד שני,  'וְהוֹתֵר' –  שאף אחד לא יחשוב שאלמלא תרומתו היה המשכן חסר ולכן הודגש גם שהיה יותר, שאיש לא יחשוב שתרומתו היתה זו שבלעדיה לא היו משלימים את בניית המשכן כמתוכנן. 
מסר חשוב אנו לומדים מפסוק זה על המתח שמלווה אותנו פעמים רבות, שילוב של כיבוד תרומת האדם היחיד מחד, מבלי שתנוח דעתו מנגד. כך למשל, במשחקי ספורט קבוצתי – ערך הכוכב ניכר וחיוני אך הרי תרומתו באה לידי ביטוי רק בשילובו בתוך קבוצה. דוגמא נוספת היא כאמור, באה לידי ביטוי בעבודת צוות – חשיבות תרומת הפרט כמכלול בתוך קבוצה. שכן, טיפוח עובדים שמוגדרים ככוכבים הוא ללא ספק חשוב וקריטי להצלחה של כל חברה. עם זאת, יש לזכור את 70% העובדים הממוצעים, אשר מהווים את רוב עובדי החברה ולהם ערך רב, מאחר שללא המיומנויות, המרץ והמחויבות שלהם, החברה פשוט לא תוכל לתפקד. על כן על תפקיד המנהל להקפיד שכל אחד מ-70% העובדים המוגדרים כממוצעים יהיה בעל מוטיבציה ויחוש תחושת שייכות ומחויבות אמיתית. לכן במקום להתייחס ל-70% מהעובדים שלכם כאל מובן מאליו התייחסו אליהם כאל לב החברה – ע"י שילוב ומינון נכון של 'דַיָּם' 'וְהוֹתֵר'.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.