כתבות
פרשת השבוע "ויקרא"
כ"ח אדר ה'תשע"ח 15/03/2018
גליה אלמליח-הרמן

פרשת ויקרא
העיקר הכוונה – האמנם?
חברה מסוימת, בעמל רב, השיגה הישגים יפים, מעבר למצופה בשנת 2017 והפכה לאחת מנותני השרות המובילות והמוערכות בתחומה. כדי לחגוג את הצלחתה ולהודות לכל אחד מ-6,800 עובדיה, חילקה ההנהלה כמחוות תודה, אריזה עם שלושה פרלינים לכל עובד. תגובת העובדים לא איחרה להגיע. העובדים טענו כי חשו מושפלים נוכח המחווה העלוב, וכי לאור מאמציהם הרבים וההישגים המרשימים – שלושה פרלינים מביעים זלזול במקרה הטוב.
תגובת העובדים הינה דוגמה, לכך ש'העיקר הכוונה', לא תמיד מספיקה. שכן, במקרה הנ"ל, על אף הכוונות הטובות של ההנהלה, במקום שהעובדים יחושו כי החברה מודה להם על העבודה הקשה, דבר אשר ללא ספק היה תורם להגברת רמת המוטיבציה ותחושת השייכות הארגונית, החברה השיגה בדיוק את ההפך, היא הכעיסה ואכזבה את העובדים והעלתה את מפלס המירמור והתסכול.
על משמעות 'העיקר הכוונה' בפרשת השבוע, פרשת ויקרא, שם נאמר:
"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה… וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה–אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה." (ויקרא ב, א-ב)
במסכת מנחות דף ק"י נאמר "בעולת בהמה אשה ריח ניחוח לה' ובעולת העוף וגם במנחה – לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים" – אם כן, חשיבותו של הקורבן אינה נמדדת בערכו אלא בכוונת ליבו של המקריב. כך למשל גם אם אדם יקריב קורבן יקר אך מבלי לכוון ליבו לשם שמים, ערך קורבנו יהיה פחות מערך קורבן פשוט וזול אשר הוקרב עם כוונת לב שלמה.
נראה אם כן שבקורבן ישנם שני מרכיבים: קורבן וכוונה.
קורבן: יכול להיות מהבהמה, העוף או סולת. חז"ל מדגישים, שהעני דרכו להקריב מנחת סולת (קורבן זול) אך נחשב, כאילו הקריב את נפשו (מסכת מנחות ק"ד).
כוונה: מטרות הקורבן הן לכפר על חטא, או להודות על נס, או לסמל חגיגה. בשלושת המקרים, ההנאה מהקרבת הקורבן הוא של המקריב, נסביר:
- החוטא – מרגיש שמצפונו נקי וחטאו נתכפר.
- המודה על נס – מרגיש שאינו כפוי טובה ומודה לאל שהטיב עימו.
- החוגג – מזמן את בני משפחתו וקרוביו לסעוד ולחגוג.
כאמור, למעשה זה שאליו מיועד הקורבן, אינו מקבל מאומה מלבד כוונת לבו של המקריב ועל כן, על אף שקיים הבדל בקורבן לגבי המקריב, לגבי שמיים בכוונת הלב אין הבדל מה מקריבים, שכן אותה רמת כוונה יכולה לבוא לידי ביטוי הן בקורבן יקר כמו פר או כבש והן בקורבנות הזולים יותר כגון עוף או סולת.
'העיקר הכוונה' משקף אם כן, את ערכה של כוונה כנה ומסירות ולאו דוקא את ערך התוצאה או האמצעי. שכן, כאמור, בעוד שבקורבן, מקבל הקורבן מקבל רק את הכוונה והמחשבה. לאדם, חשוב פעמים רבות גם האמצעי – הביטוי של הכוונה, מאחר ואינו מדע לה. על כן, לא בכל מצב יתפוס עיקרון 'העיקר הכוונה', כאמור למשל כשמדובר בתגמול עובדים.
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.
- מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
- גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה

פרשת ויקרא
העיקר הכוונה – האמנם?
חברה מסוימת, בעמל רב, השיגה הישגים יפים, מעבר למצופה בשנת 2017 והפכה לאחת מנותני השרות המובילות והמוערכות בתחומה. כדי לחגוג את הצלחתה ולהודות לכל אחד מ-6,800 עובדיה, חילקה ההנהלה כמחוות תודה, אריזה עם שלושה פרלינים לכל עובד. תגובת העובדים לא איחרה להגיע. העובדים טענו כי חשו מושפלים נוכח המחווה העלוב, וכי לאור מאמציהם הרבים וההישגים המרשימים – שלושה פרלינים מביעים זלזול במקרה הטוב.
תגובת העובדים הינה דוגמה, לכך ש'העיקר הכוונה', לא תמיד מספיקה. שכן, במקרה הנ"ל, על אף הכוונות הטובות של ההנהלה, במקום שהעובדים יחושו כי החברה מודה להם על העבודה הקשה, דבר אשר ללא ספק היה תורם להגברת רמת המוטיבציה ותחושת השייכות הארגונית, החברה השיגה בדיוק את ההפך, היא הכעיסה ואכזבה את העובדים והעלתה את מפלס המירמור והתסכול.
על משמעות 'העיקר הכוונה' בפרשת השבוע, פרשת ויקרא, שם נאמר:
"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה… וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה–אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה." (ויקרא ב, א-ב)
במסכת מנחות דף ק"י נאמר "בעולת בהמה אשה ריח ניחוח לה' ובעולת העוף וגם במנחה – לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים" – אם כן, חשיבותו של הקורבן אינה נמדדת בערכו אלא בכוונת ליבו של המקריב. כך למשל גם אם אדם יקריב קורבן יקר אך מבלי לכוון ליבו לשם שמים, ערך קורבנו יהיה פחות מערך קורבן פשוט וזול אשר הוקרב עם כוונת לב שלמה.
נראה אם כן שבקורבן ישנם שני מרכיבים: קורבן וכוונה.
קורבן: יכול להיות מהבהמה, העוף או סולת. חז"ל מדגישים, שהעני דרכו להקריב מנחת סולת (קורבן זול) אך נחשב, כאילו הקריב את נפשו (מסכת מנחות ק"ד).
כוונה: מטרות הקורבן הן לכפר על חטא, או להודות על נס, או לסמל חגיגה. בשלושת המקרים, ההנאה מהקרבת הקורבן הוא של המקריב, נסביר:
- החוטא – מרגיש שמצפונו נקי וחטאו נתכפר.
- המודה על נס – מרגיש שאינו כפוי טובה ומודה לאל שהטיב עימו.
- החוגג – מזמן את בני משפחתו וקרוביו לסעוד ולחגוג.
'העיקר הכוונה' משקף אם כן, את ערכה של כוונה כנה ומסירות ולאו דוקא את ערך התוצאה או האמצעי. שכן, כאמור, בעוד שבקורבן, מקבל הקורבן מקבל רק את הכוונה והמחשבה. לאדם, חשוב פעמים רבות גם האמצעי – הביטוי של הכוונה, מאחר ואינו מדע לה. על כן, לא בכל מצב יתפוס עיקרון 'העיקר הכוונה', כאמור למשל כשמדובר בתגמול עובדים.
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.
- מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
- גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה