צו
תודה וחוק פרקינסון הראשון
אמיר מנהל פיתוח בחברה ידועה סיפר כי 'הוא גאה שבפרויקט X  האיחור בדילבור היה של חודשיים בלבד'.  אמנם ישנן חברות אשר אינן מחשיבות עיכוב של 60 יום מתאריך ההתחייבות החוזית כאיחור, אך מכאן ולהיות גאה בכך? על מה ולמה? הסיבה, כך נראה, טמונה בתפיסה הרווחת כי האיחור הינו עובדה ידועה מראש, השאלה העומדת על הפרק, אם כן, היא עד כמה נאחר והאם כתוצאה, נקנס.
באופן תמוה, אף על פי שהערכות הינן חלק משיגרת העבודה של חברות רבות, עדיין קיים אתגר לא מבוטל בתחום והתוצאות בשטח מצביעות בעיקר על אי עמידה במדד OTD  (On Time Delivery).
על כך בפרשת השבוע פרשת צו שם נאמר:
"וּבְשַׂר, זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו–בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ, יֵאָכֵל:  לֹא-יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר" (ויקרא ז, ט"ו)
על פי הפסוק יש לאכול את קורבן התודה עד הבוקר ואת הנותר ממנו, יש לשרוף באש.
אף על פי שנאמר בפירוש "עַד-בֹּקֶר", חכמים ציוו אותנו "עד חצות הלילה".
נשאלת השאלה, למה?
התשובה עפ"י חכמים – הציווי "עד חצות הלילה" הוא בכדי להרחיק את האדם מן העבירה. שכן, אם יאמר "עד הבוקר", מבלי להתכוון, אדם עלול להתרשל, הזמן יעבור וימצא חוטא. לכן, כאמור "עד חצות הלילה", שגם אם יעבור זמן חצות (וטרם עלה הבוקר), עדיין אינו חוטא ואינו נענש בגין כך.
נהוג גם לקרוא לפעולה זו מקדם ביטחון. החשיבה כי, ככל שנגדיל את מקדם הביטחון הסיכוי לכשל קטן.
באופן דומה, אנו מוצאים, דין זה גם בקריאת שמע של ערבית, אף שזמנה הוא כל הלילה, חכמים ציוו אותנו "עד חצות הלילה", בדיוק מאותו הטעם, כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
 אם כן, מדוע חשו חכמים צורך להגדיר סייג / מקדם ביטחון דווקא בקורבן תודה ובקריאת שמע של ערבית?
נסביר,
קורבן תודה, בניגוד לקורבנות אחרים, אדם אינו מביא אותו בשל חובה – על מנת לכפר על חטא מסוים או על מעשה לא טוב, אלא קורבן  תודה הינו קורבן שאדם מביא בהתנדבות, מרצונו הטוב. בשל כך, נראה כי אדם עלול להתרשל בו ולא לקיים את כל חוקיו כמצווה, שכן מאחר ונתפס 'כרשות' יתכן שיטה 'לעגל פינות', לכן חשו חכמים, צורך להרחיק מן העבירה. כאמור, באופן דומה, גם בקריאת שמע מדובר במצווה התלויה באמונה וברצון האדם, על כן, יתכן ואדם יטען כי אמונה חזקה בליבו ואין לו צורך בפעולה לתקפה. לכן עפ"י חכמים, אף שמותר לכאורה "עַד-בֹּקֶר", במקרים בהם עושים דבר מתוך התנדבות או רצון טוב, יש להקפיד ביתר שאת לשמור על הכללים – כאילו נתחייבת, ולכן חשו חכמים צורך להגדיר סייגים במצבים אלה.
באופן דומה חוק פרקינסון הראשון  מציין כי לאדם נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה. לכן, על אף ההמלצה להגדיר מקדמי ביטחון למשל למדד ה- OTD, יש לנהלם באופן מושכל ומודע כך שישרתו להשגת מטרתנו, ולא ההפך.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.