תזריע מצורע
מה קודם – המחשבה או המעשה?
 השבוע התקיים האירוע השנתי של מנהלי מכירות של חברה גלובלית. בין מטרות האירוע הוא להבין מה צריך לעשות אחרת על מנת להגדיל את רמת הרווחיות של החברה וזאת למרות האתגרים הסיניים והתחרות הקשה.
אם מנהלי המכירות יצאו מאזור הנוחות שלהם ויפסיקו לעשות עוד מאותו הדבר – האירוע בהחלט ישיג את אחת ממטרותיו העיקריות. ציין אלברט איינשטיין ש –'אי־שפיות זה לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות'.
כחלק מהשאיפה לשינוי, במהלך האירוע התקיימו ארבעה תחקירי אירוע. שניים התמקדו בניתוח סיפורי הצלחה במטרה לאפיין את הגורמים שאפשרו ולשמר אותם. ושניים התמקדו בניתוח מקרי אי-הצלחה במטרה להפיק לקחים ולהשתפר להבא.
תחקיר כדי שיהיה יעיל ומועיל עליו להתבצע על בסיס עובדות ומדדים, אשר יאפשרו למידה, הפקת לקחים והסקת מסקנות.
 
על כך בפרשות השבוע, תזריע-מצורע, שם נאמר:
"אִם-לֹא תִמְצָא יָדָהּ, דֵּי שֶׂה–וְלָקְחָה שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה" (ויקרא י"ב, ח).
סדר הופעת הקורבנות בפסוק לעיל תמוה,
שכן לרוב קורבן חטאת מוזכר לפני קורבן עולה
('וְהֵבִיא אֹתָם אֶל-הַכֹּהֵן, וְהִקְרִיב אֶת-אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה;' (ויקרא ה', ח')).
בעוד שבפסוק לפנינו הקדים עולה לחטאת ('אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת')?
 
רש"י מפרש את הסוגיה: 'לא הקדים הכתוב עולה לחטאת אלא למקראה אבל להקרבה חטאת קודמת לעולה'.
פירוש זה מעלה אם כן את השאלה:
מה ההיגיון להקדים את קורבן העולה בקריאה, אם בפועל זה אינו משקף את סדר ההקרבה?
 
נסביר:
בעוד שמטרת העולה לכפר על המחשבה והכוונה לחטוא, החטאת מכפרת על עצם ביצוע המעשה. מאחר שלרוב המחשבה קודמת למעשה, לכן כאשר קוראים או לומדים את תהליך החוטא,  העולה תופיע לפני החטאת – לפי הסדר הכרונולוגי של השתלשלות הדברים. שכן כאמור, בלימוד (קריאה):  המחשבה קודמת למעשה.
אך במעשה הכפרה – מכפרים על המעשה שבוצע ואחר כך גם על המחשבה ולכן בעת הקרבת הקורבן, החטאת קודמת לעולה – לפי הסדר הכרונולוגי של השתלשלות הדברים. שכן כאמור בכפרה (הקרבה) המעשה קודם למחשבה. 
מכאן לומדים שרק כאשר אדם משחזר את השתלשלות האירועים שהובילו אותו לביצוע מעשה הלא-רצוי, רק אז יוכל לתקן, קודם את המעשה ואחר כך את המחשבה שהובילה לכך. 
 
מומלץ אם כן שארגונים יבנו תהליך של תחקיר שוטף – לא רק בעת משבר או אסקלציה (כמו בחטאת) אלא חשוב לא פחות ללמוד מהצלחות הנשענות על עוצמות הארגון.  אגב כך, לרוב, במקרי משבר התחקיר פשוט מיותר, שכן פעמים רבות, הארגון יודע את הגורם לכשל ואת הצעדים שיש לעשות על מנת להימנע מכך להבא. בעוד שבמקרה של הצלחות נוטים לשמוח אולי אף לחגוג אך לרוב לא משקיעים משאבים  לחקר הגורמים שהובילו להצלחות ואת הדרך – העובדות שיאפשרו את שיחזורם. באופן מעניין, קיים גיוון במינוח בין הארגונים –  יש שקוראים לו תחקיר, ויש שקוראים לו פוסט-מורטם, יש שקוראים לו הפקת לקחים ויש שקוראים לו רטרוספקטיב.  כך או כך יישום תהליך זה יאפשר לארגון, הן לנהל את הידע החשוב והן להסיק מסקנות לגבי אופן ההתנהלות, לזהות נקודות חוזקה לשימור ונקודות הטעונות שיפור, וכך לצמוח, להתפתח ולהצטיין.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.