בחוקותי
עניין של גיבוש, תכנון ופרופורציה
את ישיבת הסטטוס השבועית  פתח עומרי מנהל התחום ואמר כי הוא גאה ששחרור הגרסה חרג הפעם רק ב-23% מהתכנון. הוא הציג פער זה כהישג בשל האתגרים הרבים שליוו את תהליך הפיתוח כמו טכנולוגיה מורכבת וכן גיוס עובדים חדשים שהיה צורך לחנוך ולמקצע (OJT).
בעיני, תמוה 'הישג' זה, שכן, כל הסיבות לאיחור היו ידועות מראש. למה בכל זאת קיים הפער? ומדוע הוא מוצג כהישג?
עומרי הינו דוגמא, לתופעה מוכרת גם בקרב חברות מובילות ומנוסות – קושי לעמוד בתכנון המקורי. יתרה מכך, הניסיון מצביע כי רק אחוז קטן של תכניות מו"פ והנדסה עומדות בתכנון המקורי בהיבטים של תכולות, לו"ז ומשאבים.
יתכן כי ההיסחפות אחר חדוות היצירה ואולי גם לחצי ההנהלה לעיתים מזרזים את היציאה לדרך עוד בטרם בוצעה חשיבה מקיפה ומעמיקה לתכנון הגרסה.
על כך בפרשת השבוע פרשת בחקותי, שם נאמר:
"וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב" (ויקרא כ"ו, ח')
החישוב המתמטי העולה מהפסוק נראה תמוה לכאורה, שכן על-פיו בעוד חמישה אנשים ירדפו מאה אויבים (יחס של 1:20), 100  יצליחו להניס רבבה (יחס של 1:100) ?!?! לכאורה נדמה כי הציפיה הלוגית היא לגידול ליניארי כך למשל אם חמישה מניסים מאה אויבים, אז 500 יניסו עשרת אלפים.
ניתן לשלב שני הסברים משלימים להבנת החישוב התמוה לכאורה שבפסוק:

• עפ"י רש"י, לקבוצה יש כוח סינרגתי, כוח העולה על סכום כוחם של יחידים. לכן כאשר רבים נותנים יד להשגת מטרה – כוחם עולה באופן לא ליניארי ומעל למצופה. לכן אם חמישה ירדפו מאה, כאשר ישנה הירתמות של הקבוצה, כוחם מתעצם ולכן ביכולתם אף להניס רבבה.
  פרוש זה  אם כן מציג שני מצבים של רדיפה אחר האויב, מרדף ע"י מעט אנשים ומרדף ע"י הרבה אנשים והגידול במס' האנשים הנדרש לביצוע, כאמור אינו לינארי אלא סינרגתי.

 

• וניתן גם להסביר,
  כי לא מדובר בשני מצבים שונים (מעטים ורבים) אלא בשלבים שונים של אותו מצב – שלבי תהליך הרדיפה אחר אויב. וכי קיימת ההבנה שלכל שלב נדרשים התשומות הייחודיות לו, וכי אין שלב הדומה למשנהו — לא בחשיבותו, לא בתשומות ובמשאבים, לא בעומקו ולא בתפוקותיו. על כן, בעוד שבתחילת הקרב (או התהליך) נדרשת השקעה גדולה יותר (1:20) הן בשל חבלי לידה והן בשל השקעה בתכנון, בשלב שבו האויב כבר נסוג ונס, יחס של 1:100 יספיק בהחלט.

 
אם כן, על אף שלעיתים נדמה כי שלב התכנון מעכב את הביצוע – את התכל"ס, למעשה ההפך הוא הנכון כי בהסתכלות לטווח הארוך, לתכנון מעמיק יש ערך שלא יסולא מפז. שלב התכנון הוא השלב המהותי ביותר בכל פרויקט. על כן כאמור, חשוב להשקיע בשלב זה את התשומות הנדרשות, גם אם הם לא פרופורציונליות ליתר שלבי הפרויקט, על מנת לבצע תכנון מקיף ומעמיק, כזה שיוביל לסיכוי גדול יותר לעמידה ביעדי הפרויקט (תכולות איכותיות, תקציב, לו"ז, שביעות רצון הלקוח ועוד).
 
בנוסף, גם תכנון משובח צריך צוות מנצח כדי להוציאו אל הפועל, ככל שהצוות מגובש יותר הן בינו לבין עצמו והן סביב המטרה, ההירתמות תהיה חזקה יותר והתפוקה תהיה גדולה מסך החלקים. 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.

גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם