פרשת בהעלותך
תנו לי סיבה להיות נאמן… 
נאמנות. נושא המטריד ארגונים רבים ומתבטא בעיקר בשלושה צירים –  נאמנות עובדים, נאמנות לקוחות ואף נאמנות ספקים. מחקרים מצביעים כי קיימת השפעה ישירה בין רמת הרווחיות של ארגון לבין לפחות אחד מהפרמטרים הבאים:

• בסיס לקוחות נאמנים – כאלה המבצעים קניות חוזרות, משמשים כממליצים ומקדמי מכירות ושרואים בארגון ספק מועדף.
• ותק עובדים גבוה  או לחילופין אחוז 'תחלופה לא רצויה' נמוך, בניגוד לעבר בו עובדים ראו במקום העבודה עוגן ושאפו ל'קביעות', כיום נדמה כי תפישת העובדים מושתת על זמניות והישארותם בארגון תלויה בעיקר בהלימה בין תפקידם לבין אינטרסים אישיים. 
• ספקים נאמנים (יש המתייחסים אליהם כאל שותפים) על אף שהנושא המסחרי לרוב מוגדר בחוזה, מבחן הפרקטיקה מצביע כי לעיתים ספקים יתחמקו מאחריות לטובת מתחרה משתלם יותר, ישלחו אספקה שלא הוזמנה או לחילופין באיחור רב ממועד המוסכם לאספקתה.

לויאליות מתבססת בעיקר על  הדדיות כלומר על נתיב דו כיווני. ארגונים השואפים לקדם את תרבות הלויאליות בשלושת הצירים שהוזכרו חייבים גם להגדיר את התגמול שיקבלו הנאמנים תמורת נאמנותם.
על כך בפרשת השבוע, פרשת בהעלותך, שם נאמר:
"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (במדבר ט', ז).
בשנה השנייה לצאתם ממצרים, ישראל מצווים לקיים את הפסח. עם זאת, ישנו מצב שבתוך העם ישנם אנשים 'טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ' כאלה שנטמאו בטומאת המת ולכן אינם רשאים להשתתף בקורבן. הם פונים למשה תוך ביסוס טענתם על שלוש נקודות:

• לָמָּה נִגָּרַע? הרי שנה שעברה במצרים הקרבנו קורבן הפסח גם כשהיינו טמאים ומדוע השנה לא?
• בְּמֹעֲדוֹ  זו מצווה תלוית מועד, אם לא נקיים אותה בזמנה – נפסיד אותה.
• בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,  טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ  הרי אנו נמצאים בתוך מחנה ישראל ואם אנחנו לא מורחקים מתוך המחנה בשל טומאתנו – מדוע שגם לא נקריב עמם?

ה' מאפשר הזדמנות נוספת למי שלא יכל להקריב קורבן פסח במועדו, בשל טומאתו או בשל היותו הרחק מהמקדש, רק אדם העונה על אחד מהתנאים הנ"ל יוכל לקבל הזדמנות שנייה, להקרבת קורבן פסח, בחודש אייר בארבעה עשר בין הערביים.
שאלה מסקרנת היא מדוע היה חשוב לאנשים אלה להתעקש על קיום מצוות הפסח יותר ממצוות אחרות?
נראה כי התשובה טמונה ברצונם הכן להיות חלק בלתי נפרד מהעם ומאחר ומצוות הפסח הינה המצווה הראשונה כעם, חשים צורך להיות חלק מהעם כתחושת השתייכות ולא להיגרע ממנו כאשר הרחקתם נובעת מהנסיבות ולא מאשמתם.
שאלה נוספת שמסקרן לשאול:  מדוע נתנה אפשרות שניה – מה שאין כן בקורבנות אחרים שהכלל הוא 'עבר זמנו בטל קורבנו' (ברכות כ"ו)?
נסביר,
הרי סיבת אי הקרבת קורבן היא היותם 'טְמֵאִים, לְנֶפֶש' –   לא כי לא רצו להקריב קורבן פסח או כי לא היו ראויים לכך. כלומר הם לא הקריבו את קורבן הפסח מאחר והם קיבלו על עצמם לשמור ולקיים את חוקי הטומאה והטהרה שנצטוו.
לכן כחלק מכבוד לנאמנותם מחד, וממענה למטרת העל של גיבוש היוצאים ממצריים כעם מנגד,  ניתנה  להם הזדמנות נוספת להקרבת קורבן החג.
חיזוק ערך הנאמנות הינה אחת השיטות האפקטיביות להשפיע על רמת הרווחיות של ארגון. על כן  במקום להתלונן על חוסר הלויאליות של עובדים, לקוחות  או ספקים, קחו את המושכות לידיים ותבנו עקב בצד אגודל תרבות של לויאליות הדדית.  זה ללא ספק ישתלם.

 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.