פרשת ראה

תירוצי מרחק ומשקל – סימפטום השחיקה

עופר מנהל תמיכת לקוחות הגיע לחברה לפני כשנתיים לאחר ששוכנע ע"י הסמנכ"ל לעזוב את משרתו בחברה מתחרה ולבנות את המחלקה בחברה הנוכחית. לאחר התלבטויות, עופר הגיע לחברה הנוכחית שלם בהחלטתו, נלהב ומלא מרץ לקראת האתגר. בתקופה הראשונה עופר השקיע שעות עבודה רבות כדי לבנות את המחלקה, להגדיר את תהליכיה, לחקור את השוק על מנת למצוא את התוכנה המתאימה ולהגדיר את פרופיל הצוות הרצוי והגדרות התפקיד.
ואז הסתבר שאין תקציב לגייס עובדים למחלקה ולמעשה כל תמיכת הלקוחות נופלת על כתפיו של עופר (מדובר בתמיכה של 24 שעות) ואם לא די בכך, המוצרים המותקנים אצל לקוחות לא מספיק בשלים ולכן נדרשת עבודת תמיכה רבה. בנוסף, הדרכת הלקוחות לא מספיק מקצועית ולכן יש לא מעט קריאות NFF (No Failure Found) ששואבות זמן רב ובעיקר אנרגיה.
במקביל, היוזמות לשיפור שהעלה עופר ושראה בהם חיוניים ואפילו בסיסיים לחברה, נדחו לעת עתה. תרומה נוספת לתחושת השחיקה שחש עופר היא שהסמנכ"ל שהביא אותו לחברה והיה עבורו משענת בתקופה מורכבת זו, עזב. עופר מותש, מאוכזב ובעיקר שחוק, מרגיש חסר מוטיבציה ואנרגיה לבצע את מה שקידם בעבר בהתלהבות רבה מתוך אמונה ורצון כנה לקדם את מטרות ויעדי החברה.
על כך בפרשת השבוע, פרשת ראה, שם נאמר:
"וְכִי-יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ–כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם" (דברים י"ד, כ"ד).
הפסוק עוסק במעשרות שיש להביא לירושלים נשאלת השאלה, למה הכוונה במילים "וְכִי-יִרְבֶּה" האם למרחק – לדרך, או למשקל הפרי – למשא?
אם הכוונה למרחק הרי שהוא לרוב נתון קבוע ולכן מה השתנה השנה משנים קודמות, איך יתכן שהמרחק גדל? ואם בעניין משקל הפירות מתמקד הפסוק, הרי כבר נאמר כי ניתן להמירם בכסף, ובירושלים לקנות בכסף זה כל מאכל שיחפוץ לקיום המצווה. ולכן מסקרן להבין למה הכוונה במילים "וְכִי-יִרְבֶּה".
נסביר,
התורה למעשה רומזת לשתי סיבות או סוגי תירוצים שאדם מוצא כדי לא לקיים חובה שנהג לקיים בעבר:

1. "יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ" – יתרץ בגלל המרחק, יאמר כי רוצה לעשות את הפעולה אך לא יכול מפאת המרחק, אילו היה קרוב יותר בוודאי היה פועל.
2. "לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ" –  לפועל 'לשאת' מספר מובנים:
   •   להרים מפני כובדו
   • לסבול מבחינה פיזית או נפשית.
   • לנהוג  בסלחנות כמו "נושא עוון ופשע"
   • לספור – "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם"

וכל המובנים מתאימים לפסוק זה :

• כובד – לא אוכל להביא הפירות לירושלים בשל משקלם.
• סבל – אני גם רוצה ליהנות מהפרי החדש וגם לא רוצה לסבול בדרך המפרכת ובמשא.
• סלחנות – מוצא סיבה למה לא לעשות תוך הצדקתו ומבלי לחוש אשמה
• ספירה – עושה חשבון לגבי עלות המאמץ כגון: ערך הפרי, זמן ועלות הנסיעה לירושלים, ימי בטלה וכו'.

ולאור תירוצי המרחק והנשיאה למעשה בא  לידי אי ביצוע הפעולה. על כן הפסוק מסביר את עומק העניין, בכך שכאשר אדם מתחמק מחובה שנהג לבצע בעבר ללא בעיה ואף בהתלהבות, דעו כי הסיבה לכך נעוצה ב-  "כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם" כלומר בכך שהתרחקת מבחינה רגשית ואידאולוגית.
הפתרון כתוב בפסוק הבא "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף" (י"ד, כ"ה)  למילה 'כֶּסֶף' שני מובנים: האחד ממון והשני נכסף-עורג. ולכן ניטרול שני חישובים: החישוב הכלכלי והחישוב הנפשי, ממשוואת השיקולים לביצוע פעולה, תאפשר לשוב ולקיים את הפעולה ולהקל על רגש השחיקה. כלומר,

• כסף = ממון (אמצעי): התמקדות ביעדים מבלי להפוך את האמצעי למטרה.
• כסף = נכסף-עורג: לחוש קרבה. כך למשל כשאדם מבצע משימה במסירות רבה אומרים שזה הבייבי שלו – כי הוא קשור אליו גם מבחינה רגשית.

באופן דומה, כשמדובר בעובדים שחוקים, מדובר לרוב בעובדים שבעבר היו אנשי ביצוע טובים אבל נתקלו 'בקיר'. מעניין לראות כי 'שחיקה' באנגלית משמעותה דעיכה (occupational burnout). כמו אצל עופר, אש האמונה בחברה, במוצריה ובתפקידו כמחולל שינוי, דעכה.  שחיקתו של עופר שנגרמה מריחוק רגשי ואידיאולוגי כתוצאה ממגוון הגורמים שפורטו לעיל ובאה לידי ביטוי בעיקר ב-'כֶּסֶף'. בפן הרגשי, עופר סבל מתשישות רגשית, ציניות וריחוק מהקולגות ומהלקוחות, בפן של הממון עופר כבר לא ראה את מטרת-העל מול עיניו דבר שהתבטא למשל באי עמידה בחוזי השירות (SLA) וכן במתן פתרונות לא מספיק איכותיים (עלייה ב-Reopen). 
שחיקה היא אחת הבעיות הכואבות בארגונים בכלל, ובמחלקות שרות ותמיכה בפרט. עם זאת, רק מעט מנהלים נוהגים לראות בשחיקה כבזבוז של משאב יקר – משאב האנרגיה האנושית, אשר מעודדת גישה חיובית, חיוניות ויצירתיות. בכוח הבנה זו לעצור את תהליך השחיקה ע"י הגדרת משאבים ותשומות ניהוליות וארגוניות וכתוצאה ליהנות מעובדים מחויבים, יצירתיים ושבעי רצון לאורך זמן.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.