פרשת כי-תבוא

יש חשוב ויש חשוב יותר

לא אחת מנהלים קובלים על אתגרים ניהוליים הקשורים בחוסר בזמן, עומס יתר וריבוי משימות אשר מונח על שולחנם. התשובה של המנהלים לאתגרים הנ"ל לרוב מסתכמת במילים כמו 'ניהול זמן' ו-'תיעדוף משימות'. אך מה עומד מאחורי סיסמאות אלה – איך מנהלים באופן יעיל יותר את הזמן? איך מתעדפים נכון את המשימות?
האם מתחילים מהדחוף או מהחשוב, מהקל או מהקשה, מהמשימות הקצרות או מאלה שדורשות יותר זמן?
האם מתחילים עם המשימות המורכבות יותר כדי לזהות סיבוכים אפשריים בשלב מוקדם ובכך לצמצם סיכונים?
או לחילופין, האם רצוי להתחיל עם משימות שהן חלק מתהליך טורי שעיכוב בהן יכול להשפיע על שרשרת הערך הארגונית כולה?
האם נכון להתחיל דווקא עם המשימה שהמנהל הישיר ביקש – כדי לרצותו?
או, להתחיל עם זו שהלקוח שלה הוא זה שצועק הכי חזק?
ואולי בכלל רצוי להתחיל עם משימה שאתה כמבצע הכי אוהב, שבתוך יער העצים יתכן וזה יתרום להעלאת המוטיבציה לביצוע יתר המשימות.
על כך בפרשת השבוע פרשת כי תבוא, שם נאמר:
"וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן -לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כ"ו, ט').
עפ"י רש"י: הכוונה ב-'מָּקוֹם הַזֶּה' לבית המקדש וב- 'אָרֶץ הַזֹּאת' לארץ ישראל.
נראה לכאורה כי לפי הסדר הכרונולוגי של המסע, היה צריך להקדים את 'הָאָרֶץ' לפני 'הַמָּקוֹם', שהרי קודם נכנסו לארץ ישראל ורק אחרי כן הגיעו לבית המקדש.
פירוש עץ החיים על פי תרגום יונתן מסביר את הנושא בעזרת הפסוק "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות י"ט, ד'). שבליל פסח הראשון לאחר השחרור מעול העבדות, בני ישראל נישאו למקום המקדש ושם אכלו את קורבן פסח ואז החזירום. נראה מהסבר זה, שהסדר בפסוק הינו כרונולוגי שכן לפי הפירוש עם ישראל אכן הגיעו לבית המקדש לפני כניסתם לארץ ישראל.
עם זאת, זהו הסבר מדרשי, להלן נציע הסבר לטקסט על פי פשוטו של המקרא.
נראה כי הקדים את איזכור 'הַמָּקוֹם הַזֶּה' (=בית המקדש) ל-'הָאָרֶץ הַזֹּאת' (=ארץ ישראל) בשל חשיבותו הרוחנית שכן בית המקדש הוא היעד הרוחני העיקרי של עם ישראל וסדר המילים בפסוק בא לציין כי אין ארץ ישראל ובית המקדש שווים בחשיבותם.
יתר על כן, בפסוק הקודם נזכר שבני ישראל יצאו ממצרים בכוח גדול. ניתן היה לחשוב כי מי שמשתחרר מעול כבד של רודן, לא חשוב איפה יהיה, כי מטרתו העיקרית היא להיות במקום ללא שיעבוד וסבל. על כן בא הפסוק ומסביר שלא רק שבני ישראל השתחררו מעול השיעבוד, אלא יותר מכך הם הגיעו לארץ מובחרת ולמקום מובחר. הן מבחינה פיזית – זבת חלב ודבש והן מבחינה רוחנית- 'הַמָּקוֹם הַזֶּה'. והקדים המקום לארץ, להדגיש חשיבות הרוח על פני החומר.
בהקשר הארגוני, גם כשמרגיש שהכל חשוב (המקדש וא"י) ודחוף, התעמקות במשימות תאפשר תיעדופם לפי סדר החשיבות (לצד הדחיפות). שכן נקודת המוצא היא שזמן הוא משאב יקר שתמיד נמצא בחוסר. על כן ניהול נכון (אישי ומקצועי) תלוי ביכולתו של האדם להגדיר יעדים ולתעדפם עפ"י רמת חשיבותם ודחיפותם, לתכנן עבורם לו"ז מאתגר אך ריאלי – הלוקח בחשבון  שגרה המאופיינת בבלת"מים וכן לכלול בקרות שוטפות המסייעות להיות עם היד על הדופק ועדכון שוטף ודינמי של התעדוף והלו"ז. בנוסף, גם היכולת לחשוב מחוץ לקופסא על דרכים נוספות לטייב תהליכים קיימים ולהשתמש יעיל יותר במשאבי ארגון נוספים כגון האצלת סמכויות, תסייע לניהול טוב יותר של הזמן והמשימות.
אגב כך, הגשש החיוור במערכון הכדורסל כבר הציע פתרון למגבלה זו של 24 השעות ביממה –  פשוט לקום שעה אחת קודם J
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.