תוצאות הבחירות למועצת הרבנות הראשית, שהתקיימו ביום שלישי, לא הפתיעו. כצפוי, הדיל של המפלגות הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה, דיל שאפילו לא חשבו להסתירו, פעל את פעולתו. מי שהיה במועצה הקודמת, יהיה גם בזו הנכנסת, למעט שניים: הרב יוסף גליקסברג, רבה הראשי של גבעתיים זה עשרות שנים (וכללית משייכים אותו לציונות הדתית)  שנדחק בין האשכנזים למקום השביעי (נכנסים רק 5 מאלה ו-5 מאלה), והרב אברהם יוסף רבה של חולון שנאלץ לוותר על הכבוד הזה במסגרת עסקת טיעון עם הפרקליטות נוכח חשדות לניגוד אינטרסים בענייני השגחת הכשרות בעירו. למחפשים סנסציה, ימצאו אותה בכך שבמקומו של הרב גליקסברג נכנס למשבצת האשכנזית הרב שמחה וייס, עד לפני כמה חודשים רבו של כפר הרא"ה משך עשרות שנים. הרב וייס קיבל 97 קולות, שלישי ברשימה, הישג מכובד. יש האומרים כי אנשיו של הרב הראשי יצחק יוסף פעלו לטובת הרב וייס כדי שהמועמד האחר, הרב אברהם צוריאל יישאר בחוץ. מי שיחליף את הרב אברהם יוסף הוא, כצפוי, הרב שמעון יצחק הלוי, רבו של נשר, מהמקורבים ביותר לרב יצחק יוסף.
אז, "ואלה שמות" חברי מועצת הרבנות הראשית לחמש השנים הקרובות:
האשכנזים (לא הגיע הזמן להפסיק עם החלוקה הזו של אשכנזים/ספרדים?): הרב יעקב רוז'ה (קיבל 112 קולות מבין 150 חברי הגוף הבוחר), הרב יצחק רלב"ג (מחותנו של הרב הראשי דוד לאו) שקיבל 98 קולות, הרב שמחה וייס עם 97 קולות, הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב עם 95 והרב דוד גרוסמן רבו של מגדל העמק עם 97 קולות. שישי – הרב אברהם צוריאל עם 63 ושביעי הרב גליקסברג עם 58 – שני האחרונים לא נכנסו.
בספרדים: הרב שמעון יצחק לוי רבה של נשר עם 100 קולות, הרב שמעון אליטוב עם 87, הרב שמואל אליהו רבה של צפת עם 86 קולות, הרב יצחק פרץ רבה של רעננה עם 85 והרב ד"ר רצון ערוסי רבה של ק. אונו עם 84 קולות. למקום שישי (שלא נכנס למועצה) הגיע הרב יוסף שלוש העומד בראש רבני היישובים, עם 84 קולות, אחריו הרב אליהו אלחרר והרב אהרן בדיחי.
בסה"כ המגזר הציוני-דתי יצא מהבחירות האלה בסדר עם הרבנים וייס, שפירא, אליהו וגם הרבנים ערוסי ורוז'ה שלא רחוקים ובטח לא עויינים.
הפעם הבאה, בעוד חמש שנים, צפויה להיות מעניינת במיוחד, שכן אז ייבחרו גם שני הרבנים הראשיים לישראל, בתום קדנציה של עשר שנים לרבנים המכהנים עתה. האם תשכיל הציונות הדתית להעמיד הפעם מועמד ראוי ומוסכם משלה? בהתבסס על העבר, ניתן להעריך כי אם לא יהיה קונצנזוס בקרב הרבנים המובילים במגזר, והפוליטיקאים גם, על מועמד מוסכם, כזה שניתן ל'שווק' אותו במסגרת 'הבנות' או 'דילים' עם מגזרים אחרים, הסיכוי להושיב שם אחד עם תפיסת עולם ציונית-דתית יהיה נמוך ביותר. לענ"ד, לצורך זה חשוב שיתחילו מעכשיו לחפש אחר "שלום בית" בקרב התתי-קבוצות במגזר הזה, 'מפגשי פסגה', הנמכת העוינות, הידברות וחתירה להבנות פנימיות, אחרת הרבנות הראשית לישראל תישאר לעולם בידיים חרדיות והיא תוסיף לשדר אג'נדות ותפיסות עולם חרדיות. והתוצאה ברורה – היא תהפוך לפחות ופחות רלוונטית עבור מרבית העם היושב בציון.

צילום: דוברות משרד הדתות. הרב הלוי עם הרשל"צ הרב יצחק יוסף