עם הנצח / רמי גרינברג
פעמיים עמד העולם בפני השמדה, ופעמיים ניצל בזכות תיבה. הפעם הראשונה הייתה בימי נח, כאשר ביקש הבורא להביא מבול ולהשמיד את כל היקום מבחינה חומרית. בפעם השנייה, בימי פרעה, עמד העולם לפני השמדה רוחנית, כאשר גזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". בכך רצה פרעה להשמיד את ישראל מן העולם, "ולא יזכר שם ישראל עוד" (תהילים פג, ה). בשתי הפעמים הללו הצילה התיבה את העולם: בימי נח הייתה זאת תיבת נח, ובימי פרעה הייתה זאת התיבה של משה, שהצילה את מי שהנהיג את ישראל ביציאת מצרים, גיבש והפך את משפחת ישראל לעם הנצח.
נח חי בעולם שבו לא היה עדיין עם נבחר, והעולם היה שוויוני יותר ומאחד יותר, לכאורה. למרות זאת, הוא חי בדור אגואיסטי מאוד, שהגזל והיחס השלילי של כל אחד כלפי חברו היה לחם חוקו. גם נח עצמו היה צדיק לעצמו, והוא לא הצליח להציל את העולם מהמבול. הציבור לא שעה לאזהרותיו ולדרשותיו, ולא במקרה. יש צדיק המפיץ חום סביבו, וכל הבא במחיצתו מתחמם, ויש כזה המחמם את עצמו, בעוד כל האחרים ממשיכים לקפוא מקור...
 אברהם, לעומת זאת, כבר חי בעולם שבו יש אומה נבחרת. ה' הבדיל בינו לאחרים, והגדירו "אברהם העברי". ה' כבר אינו שייך לכולם במידה שווה, שהרי הוא "אלוקי אברהם" באופן מיוחד. אך דווקא אברהם היה רגיש לכלל הבריאה, ודאג אפילו לאנשי סדום ועמורה.
התיבה שהצילה את העולם והאדם היא תיבה המביאה לבירור פנימי ומעמיק של החיים ומטרתם. ההתכנסות בתיבה אינה דרך קבע כי אם מצב זמני, המאפשר לחזור אחר כך לחיים במרחב באופן נכון ומוסרי. יש כאלה המדברים על הרצון לחיות בהרמוניה עם הערבים ועל המוכנות להקשיב למצוקותיהם ולהרגיש אותן, אבל אינם מוכנים לדבר עם אחיהם המתנחלים או החרדים. הטשטוש וההשחתה הללו נובעים מכך שאין התכנסות מעמיקה לתוך התיבה האישית והלאומית.
ישנה הבדלה מהותית בין עם ישראל לאומות העולם: "המבדיל בין קודש לחול... בין ישראל לעמים". הבדלה זו חייבת להתבטא גם בחיים נבדלים. ישראל חיים במובן-מה בתוך תיבה, "הן עם לבדד ישכן" (במדבר כג, ט), אבל כל זה על מנת להביא בסופו של דבר לחיבור ולאחדות אמיתיים: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' בית אלוקי יעקב...לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ב-ד).
שבת שלום, רמי גרינברג