במוצ"ש פרשת 'בא' התקיים בקהילת 'חצרות גנים' בפ"ת אירוע מרגש ובמרכזו סיפור חייה מעורר ההשראה של יעל שבח, שבעלה הרב רזיאל שבח הי"ד, נרצח לפני כשנה, בפיגוע ירי, בכניסה לחוות גלעד שבשומרון.
 
האירוע, ביוזמתו של חבר קהילת 'חצרות גנים', יוסף חיון, התקיים בישיבת אמי"ת אלירז בהשתתפות כמאה מתושבי מפ"ת ומהשומרון.
 
מרגשת הייתה ההיענות הרבה בהתנדבות של גופים ואנשים רבים להצלחת האירוע:
•           ישיבת אמי"ת אלירז, תרמה את המקום לטובת האירוע.
•           האגף לתרבות יהודית בפ"ת סיוע במימון עלויות האירוע.
•           המועצה הדתית פ"ת תרמה את הפרסום בכרזות לקראת האירוע.
•           אתר האינטרנט 'עושים כבוד לפ"ת' תרם את הפרסום אצלו באתר.
•           ארגון 'ברקאי', להכשרת רבני קהילות, תרם את יחסי הציבור לקראת האירוע.
•           הרב אוריאל סעייד, ראש ישיבת ההסדר בקריית אונו, ליווה בהתנדבות את הערב בקטעי נגינה ושירה.
•           תושב העיר ששמע על האירוע, תרם את כל עלות הכיבוד לאירוע.
•           שי דסקלו חבר קהילת 'חצרות גנים' תרם את ההגברה לאירוע וצילם במהלך האירוע בהתנדבות. 
 
את הערב כיבדו בנוכחותם:
•           ראש עיריית פ"ת, עו"ד רמי גרינברג שפתח בדברי ברכה והודה למארגני הערב החשוב.
•           ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, שפתח בדברי ברכה וסיפר על הכרותו עם משפחת שבח. יוסי דגן סיפר על המפגש הראשון שהיה לו עם הרב שבח בחידון שערך לילדי חוות גלעד, ועל הפרסים המושקעים שקנה הרב שבח מכספו הפרטי. ועל הקשר המיוחד שלו עם יעל שבח, שנלחמה כמו 'לביאה' להכרה מצד ממשלת ישראל בישוב 'חוות גלעד', ועל רצונה לקבור את הרב רזיאל בישוב.
 
•           יו"ר האגף לתרבות יהודית, גילה בן נאים
•           יו"ר המועצה הדתית פ"ת, פלטיאל איזנטל.
•           חברת מועצת העיר פ"ת אורנה דוידאי.
•           מנכ"ל ארגון ברקאי, רונאל אלקיים.
•           רב קהילת 'חצרות גנים', הרב נעם גרינבלט.
•           הרב הראשי של הישוב אלפי מנשה, הרב שמעון מויאל.

 יעל שבח
בפתח דבריה, סיפרה יעל שבח על עצמה, כבת למשפחה שעלתה בגיל 8 לארץ ישראל מצרפת. אביה תמיד חינך אותה שעליה להיות יותר מיוחדת מכולם ולחיות חיים בתחושה של שליחות ותרומה. 
היא למדה בבית הספר בר-אילן בכפר סבא, ולאחר מכן באולפנת 'אמנה', היא הדריכה בתנועת בני-עקיבא, ולאחר מכן הייתה קומונרית.
 
הרב רזיאל שבח הי"ד, נולד וגדל בחולון. למד בישיבת 'גבעת שמואל', ולאחר מכן למד בישיבת 'תורת החיים', וגדל גם הוא מתוך תחושת של שליחות.
 
הם הכירו בעמותת 'חברים לרפואה'.
ולאחר שהתחתנו, גרו בתחילה בשדרות בתקופת מבצע 'עופרת יצוקה', אך לאור תחושת הפאסיביות אותה חשו על כך שהעיר שדרות מופגזת ללא מענה, החליטו משפחת שבח לעבור לישוב קדומים. 
ולאחר לא הרבה זמן החליטה המשפחה לקבוע את מגוריה בישוב 'חוות גלעד'.
 
באותה תקופה מנה הישוב כ-25 משפחות בלבד, רוב המשפחות עסקו בעבודת כפיים, ומשפחת שבח השתלבה בישוב בתחום הערכי. יעל הפכה לרכזת התרבות בישוב, והרב רזיאל עסק בלימוד תורה בישוב.
 
יעל דיברה על כך  שלרב רזיאל, כאברך שלומד תורה, היה חשוב, שהמקרר בביתם יהיה תמיד מלא באוכל, בכדי שיגידו שלתלמידי חכמים יש שפע בחייהם.
הרב שבח היה פונה ליעל בהפסקות הצהרים ב'כולל' ומבקש ממנה להכין שניצלים לתלמידי הישיבה על מנת שלא יסתפקו באכילת כריכים.
ובראשי חודשים הוא היה עורך סעודת 'על האש' בשפע, על מנת שלתלמידי החכמים תהיה סעודת ר"ח מפוארת. 
בתפיסת העולם של הרב שבח, האוכל היה חלק משמעותי בחייו, מתוך תפיסה של חיבור בין הגשמיות לרוחניות.
בתפיסתו, תלמיד חכם הוא אחד שיודע באופן מעשי כל מה שלמד.
ולכן היה חשוב לו ללמוד ולהיות מוסמך כשוחט, כמנקר, כמוהל, כמשגיח כשרות, כחובש, וכמדריך חתנים.
 
יעל סיפרה על המציאות הלא פשוטה של תושבי חוות גלעד בתקופה שלפני ההכרה בישוב מצד ממשלת ישראל, לתושבים היו הפסקות חשמל רבות, וניתוקים בהספקת המים.
ליעל ולרב שבח היה הסכם ביניהם, שהוא ילך לכל ברית מילה שיוזמן להיות בה מוהל.
ישנם הרבה ילדים שקרואים על שמו של הרב רזיאל שבח, לאחר מותו, אבל גם לא מעט ילדים שהוא מל אותם בחיו, וההורים החליטו לקרוא לילדם על שם הרב שבח.
ביום שבו הוא נרצח, חזר הרב שבח מביקור של תינוק שהוא מל, כמה ימים לפני, ויעל הכינה את הבית לקראת שיעור תורה בביתם, התקשרה לשאול היכן הוא, ואז היא שמעה את הרב בעלה מעדכן אותה שהוא נפצע בפיגוע ירי בכניסה לישוב.
יעל פעלה בקור רוח על מנת להזעיק עזרה, והסתבר לה לאחר מכן שהרב שבח, שהיה חובש, הספיק לעדכן בקבוצת החובשים של האיזור שהוא פצוע ובכניסה לישוב, ובזכות זאת הוא פונה יחסית מהר לבית החולים.
יעל נלקחה גם היא לבית החולים, ובדרך ראש המועצה האזורית, הצליח לשכנע אותה למסור לה את המכשיר הנייד שלה, וכך, היא לא קיבלה את ההודעה על מות בעלה מההודעות שהופצו בקבוצות השונות.
כשהגיע יעל לבית החולים, הרופא בישר לה על מות בעלה, וגם שם, היא זוכרת שראש המועצה האזורית שאל אותה מיד, היכן היא רוצה שהרב שבח יקבר, והיא ענתה לו מיד שהיא רוצה לקבור אותו ב'חוות גלעד', שבאותו זמן, לא היה לישוב בית עלמין.
למעשה הקימו במהלך הלילה שלאחר הרצח את בית העלמין של הישוב.

יעל הדגישה בדבריה שהמסר שהיא רוצה להעביר הוא שתמיד נדרש לבחור לא להיות 'קורבן' של המצאות, ונדרש תמיד לבחור 'בחיים'.