פרשת יתרו
התהליך ככבש
מנהלים ועובדים רבים מתלוננים כי הם נמדדים רק על פי המזומנים שהם מכניסים לארגון, ללא קשר למאמץ, למחויבות ולהישגים נוספים. לטענתם, תשומת לב, יחס אישי, הערכה והוקרה ניתנים למספרים והמדד היחיד הוא כסף.
אין ספק כי רווח הוא תנאי הכרחי לקיום כל ארגון ולכן חובה לעקוב אחר המדדים והמספרים ולפעול להשגת היעדים הפיננסים וה. bottom line- אך רווח אינו המדד הבלעדי (!). מדידת התוצאות הארגוניות עפ”י תוצאות פיננסיות נקודתיות בלבד, הינה מדידה צרה המתמקדת לרוב ברווחים קצרי טווח.
על כן מומלץ להתייחס לתוצאה גם באופן רחב יותר, כמכלול של התהליך ולא רק כמספר במאזן. כשלמעשה ההנחה היא שהדרך לייצר תוצאות מעולות עוברת, בין היתר, דרך תהליך מתוכנן ומבוקר.
תהליך נכון ויעיל, המובל ומיושם ע”י אנשים מקצועיים, יניע לתוצאות רצויות. כך למשל יישום החלטת הנהלה כי מחויבות הארגון היא קודם לעובדים וללקוחות, לא רק שלא תפגע במחזור ההכנסות, אלא אף תייצר ערך גבוה יותר לבעלי המניות וזאת לכאורה מבלי להתמקד בכך. עם זאת, חשוב לזכור כי התהליך אינו המטרה, התהליך הוא אמצעי להשגת המטרה ולכן עליו להיות בראי התוצאה.
על כך בפרשת השבוע, פרשת יתרו שם נאמר:
“וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי” (שמות כ’, כ”ג).
מזבח הנחושת, עליו הוקרבו הקורבנות, היה גבוה ולכן היה צורך במדרגות או כבש כדי שהכהן יוכל לבצע את עבודתו. עפ”י הפסוק יש לבנות את ‘המתווך’ ככבש (-מבנה מידרוני) ולא כמדרגות.
נשאל אם כן,
מה ההבדל ומה חשיבותו, הרי שניהם אמצעים לגיטימיים להגיע למזבח שהוא העיקר?
נסביר,
רש”י מפרש כי במדרגות קיים  חשש שיעלה דרך בזיון, שע”י מדרגות יאלצו הכוהנים להרחיב פסיעותיהם, בעוד שבשיפוע יהיה הילוכם בנחת וביראה עקב לצד אגודל.
זה מלמדנו, אם באבנים שאין בהם לא דעת ולא רגש אנו מוזהרים לא לנהוג בביזיון, על אחת כמה וכמה שיש לנהוג באדם מנהג כבודו.
הסבר נוסף, מתבסס על הקשר בין התוצאה לתהליך.
המזבח הרי נועד לקורבנות אשר אדם מביאם כדי:

1. לכפרה (וידוי על חטא והתחייבות אישית לתקן את העיוות). או
2. להודיה לה’ על ניסים ותשועות, ובכך גם הכרה בכוח האל. או
3. כהודיה על השגרה – קורבן ‘התמיד’ מוקרב מכספי הציבור כשיגרה ברוכה של הפעילות השוטפת.

המשותף לקורבנות הוא גישת האדם – האדם נוהג בהם בענווה. על כן בהלימה, גם על הדרך למזבח לבטא יחס של ענווה.
המדרגות, שלבים שיש לעלות, כאשר אדם נמצא במדרגה מסוימת הרי זה מצביע על הישגיו ומעמדו לעומת אלה שמתחתיו. לעומתן הכבש הוא שיפוע מידרוני שהאדם צועד עקב לצד אגודל ולא משנה היכן יהיה משטח השיפוע חד הוא. המדרגות כמו דרגות גורמות לאדם לחוש גאווה על הישגיו. לעומתן הכבש אדם ניגש ביראה ומתוך כבוד וזה משרה אווירת ענווה. כלומר אף שהעיקר במזבח הוא הבאת הקורבן והקרבתו והמדרגות / הכבש הם רק אמצעים להגיע למזבח, התורה מזהירה להקפיד שגם האמצעי יהיה ראוי ונכון, כי בכח האמצעי והדרך, להוביל לעשיית הפעולה באופן נכון ולא רק לעשות כדי לצאת ידי חובה.
באופן דומה, הניסיון מצביע, כי גישה שאינה ממוקדת רק ברווחים (=תוצאה)  אלא גם באנשים ובתהליכים (=הדרך), מניבה יותר מגישה המקדשת את המזומנים. מנגד, התמקדות בתהליך בלבד ללא הגדרת תוצאה רצויה, כמוה כאמירה, אם לא הושגה התוצאה הרצויה – ‘הניתוח הצליח – החולה מת’.
לכן, על הארגון להגדיר לא רק את היעדים הפיננסיים אלא גם יעדים ומדדים שיבחנו את האופן שבו הם מושגים, שיבחנו את הדרך והתהליך לאורך זמן.
ארגונים בעלי גישה המתמקדת גם בתהליך ולא רק בתוצאה, נהנים מעובדים מרוצים יותר, מחויבים יותר התורמים לארגון מעבר למצופה ולאורך זמן. ארגונים אלה, כפועל יוצא, נהנים גם מגידול ברווחיות, בחדשנות וביוזמות חיוביות.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.