- כ"ב תשרי ה'תשפ"ד 07/10/2023מצב חירום - מענה ומידע לציבור
דעות
מתקרבים לשמיים או לאדמה?
כ"ד שבט ה'תשע"ט 30/01/2019
מוטי זפט
"השמיים הם הגבול", כתב מזכ"ל הבית היהודי, ניר אורבך, בפוסט שהעלה בבוקר שאחרי כינוס מרכז המפלגה (או מה שנשאר ממנה) שאישר את ההצעה שוועדה מסדרת תביא לאישור המרכז (ביום שני הקרוב) את המלצתה ליו"ר המפלגה ומקום 3 לאשה, ואילו המרכז יבחר את הרשימה לכנסת. "השמיים הם הגבול", כתב ניר, אולי מתוך רצון לשכוח את רף אחוז החסימה, בדמות 4 מנדטים בסך הכל, שעפ"י הסקרים, גם הוא (עדיין) לא מונח בכיס שלהם. מה שכן, הישיבה הפעם הייתה במצב רוח סביר ללא זכר לאווירת הנכאים של החודש האחרון. גם זה משהו. מסיום הישיבה ביום ראשון בערב, ועד יום שני הבעל"ט, יום הכתרת הבוס החדש ו'נבחרת החלומות' של הבית היהודי, המפתח להישרדות הוא בידי אותה ועדה מסדרת. האם תשכיל: אלף – למצוא את הדמות שתצליח להוציא מרבים בציונות הדתית שכבר התייאשו מהמסגרת הפוליטית הזו איזו קריאת התפעלות "וואו, הולכים אחריה", ובית – שיצליחו לשכנע את אותה דמות לומר "הנני", למרות המהמורות, נחשים ועקרבים בשר ודם עימם ייאלץ להתמודד ממרום תפקידו. כמה וכמה שמות עברו בבורסת השמות בשבועות האחרונים; דוידי ראש עיריית שדרות, ברודני ראש עיריית גבעת שמואל, הרב רפי פרץ, ואחרים. לכל אחד יתרונות וחסרונות משלו. בעיניים שלי, כוכבים זוהרים יש רק בשמיים. כשאנחנו עוסקים בדמות שאמורה להנהיג מפלגה פוליטית שנמצאת במשבר, יותר מאור הנהרות שאמורים פניו להקרין, משקל גדול יותר נכון לתת לניסיון שיש לו/לה בניהול אנשים (לא תמיד קלים), במידת התחכום, ביכולת לצפות למרחוק, להכיל ואף לשתף פעולה עם כאלה שדעתם רחוקה משלך, והעיקר, אחד/ת כזה/ו שמקשיב ומסתכל לכולם בגובה העיניים. וכשבבית היהודי עסקינן, יש לזכור את מי שכבר נבחר לעמוד בראשות האיחוד הלאומי, ח"כ בצלאל סמוטריץ', תותח על, מוכשר, רהוט, אבל ממוקם בימין שבימין. רחוק מאוד מאותה מפד"ל של המקף המחבר. בין דתיים לשאינם, בין שמאל לימין, ובכלל. בעיניים שלי, אם מפלגת הבית היהודי חפצת חיים (בשיתוף עם האיחוד הלאומי, שאלמלא כן אין לה סיכוי על פי הסקרים לעבור את אחוז החסימה) וגם לגרוף קולות מהציבור הליברלי-מתון של הציונות הדתית, היא חייבת להעמיד בראשה דמות ממרכז המפה המדינית והדתית ('מתון' בעמדותיו המדיניות ובמרכז הדתומטר של הציונות הדתית), שתיתן 'פייט' לסמוטריץ'. מודה, משימה לא קלה. אם זה לא יקרה, זו עלולה להיות שירת הברבור של תנועת המפד"ל והמשכה- הבית היהודי. ואגב כך, מדברים שם על מו"מ מהיר עם האיחוד הלאומי. שלא יבנו על זה שהאיחוד הלאומי בכיס שלהם. סמוטריץ' ממתין בדריכות לראות מי יוביל את הבית היהודי. אם יהיה זה מישהו מהימין ימין, מהמלייה של סמוטריץ', כלל לא בטוח שהוא יילך לחתונה אתם. בימין הוא כבר מסודר. בעיניים שלו, לתפיסתי, שווה לו 'שידוך' אם, ורק אם, הבית היהודי יביא נדוניה מהליברלים שב'סרוגים'. גב"שניק כזה, מלאבסי, לא אחד שרץ על הגבעות. כזה שיסחוף אחריו כאלה שלסמוטריץ' עצמאית לא יצביעו. אחרת? אולי שווה לו להשתדך עם אחרים, הדומים לו יותר.
הגשר היחיד
אני קורא וחוזר וקורא את ים המלים שכתבתי בשבועות האחרונים על מפלגת 'הבית היהודי', ומוצא עצמי תוהה: לא הגזמתי? כולה מפלגה קטנה (אמנם עם היסטוריה גדולה, כבוד לעבר, אז מה?), שחלק לא מבוטל של אנשי הציונות הדתית נואשו ממנה מזמן, אז למה אני מתעקש (ואף נמשך) לכתוב עליה שוב ושוב?! דומני שאת התשובה הכי טובה לכך ניתן למצוא במאמר של משה שניצר ז"ל עורכו לשעבר של עיתון 'מעריב', 10.5.1985, תחת הכותרת: "הגשר היחיד". קראתי בשקיקה, נזכרתי בערגה, והבנתי כי לא הרבה השתנה. הדברים היו יפים ונכונים אז, ולענ"ד כן עתה. המאמר המכונן הזה נכתב בתגובה להמלצות ועדת יגר (ז"ל), שבחנו את הסיבות למשבר אליו נקלעה (גם) אז המפד"ל. הנה חלקים נבחרים ממאמרו:
"אילו השאלה היחידה, שבה אמורים להכריע חברי מרכז המפד"ל בכינוסם ביום א' הבא, היתה איך לחלץ את המפלגה מן המשבר שבו היא שרויה ואיך להחזיר לה את כוח ההשפעה שאבדו לה, אפשר היה להניח לעסקניה הנכבדים להתמודד עם הסוגיה בכוחות עצמם, בלי להשיא להם עצות. אפשר היה לקבוע, ובלי לבטים רבים, שזאת הבעיה שלהם ועליהם החובה לפתור אותה. כי המפד"ל היא אמנם מפלגה בעלת זכויות היסטוריות מרובות, אבל העבר היפה שבו היא יכולה להתגדר אין בכוחו להעלים את העובדה שהיום היא שבר-כלי ותו לא; ואין לאיש ספק בעובדה שנפילתה לא נגרמה על ידי גורמים חיצוניים, אלא על ידי מעשיה ומחדליה שלה בלבד. במשך שנים טיפחה משטר של סיעות שנתן לגיטימציה לפלגנות...במשך שנים היתה שרויה במצב של מלחמת הכל בכל, ולצופים מן הצד שוב לא ברור היה אם גם אידיאות הן המתגוששות על הבכורה בשורותיה, או רק אישים הם הנאבקים על השררה... השאלה מי ישלטו בסיעה בת ארבעה מנדטים אינה יכולה להעסיק את כלל ישראל או להצטייר לו כבעיה הרת-גורל. סיעת רסיס כזאת, אפילו שותפת רצינית בקואליציה ממשלתית אינה יכולה להיות- ויש לה תחליפים פוליטיים אפשריים לרוב שאולי כושר ההישרדות שלהם רב בהרבה מזו של המפד"ל.
אלא שהמפד"ל, בין שהיא מכירה בכך ובין שהיא מתעלמת, איננה סתם סיעה קטנה נוספת מן הרבות המגוונות את הנוף הפוליטי שלנו, ובוודאי שאינה עוד ביצה קטנה שחבורה של עסקנים מקצועיים מדשדשים בה. ההשגחה נתנה בידיה את המפתח ליחסים תקינים בין דתיים וחפשיים בישראל. הוא המקף האחד המחבר בין ציונות ויהדות שומרת מצוות. וככל שהיא מנסה לברוח מן התפקיד ההיסטורי של שמירה על אחדות ישראל, המשימה הזו אינה מרפה ממנה, לא בימי גדולתה ולא בימי התנוונותה. אם תרצו, זו נקודת התורפה שלה. אם תרצו, זה גם מקור הרוח והחיות שלה.
העם זקוק למפד"ל. ולא משום התפקידים שמילאה או עוד תמלא בזירה הפוליטית והפרלמנטרית. אפשר לחיות בלי מפלגה דתית המכריעה בין שני הגושים החילוניים הגדולים. המפד"ל נחוצה מפני שהיא הגשר האפשרי היחיד בין יהודים שומרי מצוות ויהודים חפשיים...
...הפילוגים והפרישות שפגעו במפד"ל הוכיחו דבר אחד: שאפשר לפורר את המפלגה ולהשאירה דלה וריקה, אבל אי אפשר לבנות לה אלטרנטיבה פוליטית, לא על בסיס עדתי, ולא על בסיס הפנייה ימינה או שמאלה. המפד"ל ניצבת היום קטועת אברים, אבל האברים שביקשו להיפרד ממנה אין להם חיות משלהם. מי שקיווה שהפרישה תאפשר לו לבנות כוח מתחרה, התאכזב. כל מה שהצליח לכונן הוא חולשה מתחרה. מפלגת-האם נחלשה מאוד והפלגים לא הגיעו אף הם לשום דבר....".
**
ביבי והציונות
ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע כי הגרעין הקשה של תומכיו נמצא בציונות הדתית. בין במפלגתו שלו הליכוד, בין במפלגות הדתיות השונות. בפעם שעברה הוא עשה הכל כדי לשתות לבנט של הבית היהודי כמה שיותר מנדטים, ובבליץ של היומיים האחרונים שלפני הבחירות, הוא שתה להם 4 מנדטים לכל הפחות. נכון להיום, 70 ומשהו ימים לפני הבחירות, הטקטיקה של נתניהו שונה. לחבק את הציונות הדתית, העיקר שיהיו אתו ולא יזלגו למפלגת הגנרלים של גנץ אותה הוא וחבריו בהנהגת הליכוד מקפידים לתייג בשמאל. אחרי ביקור ב'נתיב האבות', שהממשלה בראשותו הרסה שם כמה בתים בהוראת בג"ץ, דיבר נתניהו, ביום שני, בפני תלמידות מדרשת מגדל עוז. "חשוב לי מאוד", אמר, "שהציונות הדתית תהיה מרכזית בהנהגת המדינה... חשוב לי מאוד שהציונות הדתית תצטרף אלינו (הליכוד. מ.ז) לא כנהג משני, אלא כנהג ראשי", אמר. כמה נעים לשמוע. בית יהודי? הימין החדש? לזה הוא לא נכנס. תשברו את הראש בעצמכם. הפעם, בניגוד לבחירות הקודמות, גם ביבי מודאג מהאפשרות שהבית היהודי לא יעבור את אחוז החסימה ואז אובדן המנדטים לגוש הימין עלול להיות אסון מבחינתו. מבחינתו של הימין וכן גם מבחינתו האישית של נתניהו. אז אולי הפעם הוא לא ישתה בצמא מהם מנדטים, אלא אף יחבק אותם מבחוץ, והעיקר שיישארו על המפה. ובעלי החזון או הדמיון המופלג אף לא שוללים את האפשרות, שביום שלפני, אם המצב ייראה קטסטרופלי ח"ו, יימצא איזשהו רעיון להכנסה טכנית של הבית היהודי לליכוד כמסגרת עצמאית, ובלבד שלא תימחק מהמפה.
חוסן לישראל
אז לאחר שתיקה ארוכה, שחרר בני גנץ את ה'אני מאמין' הפוליטי שלו בנאום ארוך ומכובד בכנס פתיחת מערכת הבחירות של 'חוסן לישראל' שבהנהגתו. בתום נאומו הוא הזמין את בוגי יעלון, גם הוא רמטכ"ל לשעבר, והציגו כשותף לצידו בהנהגת המפלגה. גנץ הבטיח כי יהיו עוד חיבורים. "אנחנו כאן ביחד כדי לנצח", אמר בוגי יעלון. גנץ מתח בנאומו ביקורת חריפה על שלטון נתניהו ואמר בין השאר : ״הפוליטיקה מכוערת המדינה והזירה הציבורית מורעלת. השלטון הנוכחי מלא בהסתה ופילוג. השלטון היום מתנשא. אני מבקש ממכם להנהיג את מדינת ישראל״.
בהמשך: "לא אתן יד לפגיעה בטוהר המידות. עצם העובדה שבישראל יכול לכהן ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום מגוחכת בעיניי, לא יקום ולא יהיה. גנץ הכריז כי ישראל בהנהגתו לא תרד מרמת הגולן, הוא יחזק את גושי ההתיישבות ביו"ש (ולא אמר מה עם היישובים האחרים שם) וכן שבקעת הירדן תישאר לנצח נצחים תחת ריבונות ישראל.
עפ"י ההערכה, משה בוגי יעלון יהיה מספר 2 ברשימת 'חוסן לישראל', וקיבל עוד 2 מחבורתו בעשירייה הראשונה. ככל הנראה מזכיר הממשלה צבי האוזר וכן יועז הנדל יהיו בעשירייה הראשונה.
במערכת הפוליטית מעריכים כי אף שגנץ לא נעל את הדלת בפני כניסה לקואליציה בראשות נתניהו, עד שיוגש נגדו כתב אישום לאחר שימוע, בהתחשב בזה שבצמרת רשימתו יהיו יעלון, האוזר ובנדל, ששלושתם יצאו בהצהרות קשות נגד נתניהו, יעשה נתניהו כל מה שיוכל כדי שלא לצרף את המפלגה הזו לחיק הקואליציה, באם עליו יוטל להרכיבה. "אפעל כמה שיותר לחיבורים פוליטיים נוספים" התחייב בני גנץ בנאומו. סביר, שתוצאות הסקרים בימים הקרובים יהיו פקטור חשוב בשאלה מי הרלוונטיים. יש עתיד, כחלון, אורלי לוי, ואחרים. וטרם הזכרנו את גבי אשכנזי. בהחלט לט מן הנמנע כי ביום שלישי בערב נערך טקס היסוד של האיחוד המרכז-שמאל הגדול במדינה. והכל, במאמץ להפיל את שלטון נתניהו. וכבר למדנו, שהאויב של יריבי, הוא ידידי.
(המאמר יופיע ב'שבתון' שבת זו פרשת 'משפטים')
בצילום השער: כינוס מרכז 'הבית היהודי', השבוע. הצילום באדיבות 'מצב הרוח'
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה
"השמיים הם הגבול", כתב מזכ"ל הבית היהודי, ניר אורבך, בפוסט שהעלה בבוקר שאחרי כינוס מרכז המפלגה (או מה שנשאר ממנה) שאישר את ההצעה שוועדה מסדרת תביא לאישור המרכז (ביום שני הקרוב) את המלצתה ליו"ר המפלגה ומקום 3 לאשה, ואילו המרכז יבחר את הרשימה לכנסת. "השמיים הם הגבול", כתב ניר, אולי מתוך רצון לשכוח את רף אחוז החסימה, בדמות 4 מנדטים בסך הכל, שעפ"י הסקרים, גם הוא (עדיין) לא מונח בכיס שלהם. מה שכן, הישיבה הפעם הייתה במצב רוח סביר ללא זכר לאווירת הנכאים של החודש האחרון. גם זה משהו. מסיום הישיבה ביום ראשון בערב, ועד יום שני הבעל"ט, יום הכתרת הבוס החדש ו'נבחרת החלומות' של הבית היהודי, המפתח להישרדות הוא בידי אותה ועדה מסדרת. האם תשכיל: אלף – למצוא את הדמות שתצליח להוציא מרבים בציונות הדתית שכבר התייאשו מהמסגרת הפוליטית הזו איזו קריאת התפעלות "וואו, הולכים אחריה", ובית – שיצליחו לשכנע את אותה דמות לומר "הנני", למרות המהמורות, נחשים ועקרבים בשר ודם עימם ייאלץ להתמודד ממרום תפקידו. כמה וכמה שמות עברו בבורסת השמות בשבועות האחרונים; דוידי ראש עיריית שדרות, ברודני ראש עיריית גבעת שמואל, הרב רפי פרץ, ואחרים. לכל אחד יתרונות וחסרונות משלו. בעיניים שלי, כוכבים זוהרים יש רק בשמיים. כשאנחנו עוסקים בדמות שאמורה להנהיג מפלגה פוליטית שנמצאת במשבר, יותר מאור הנהרות שאמורים פניו להקרין, משקל גדול יותר נכון לתת לניסיון שיש לו/לה בניהול אנשים (לא תמיד קלים), במידת התחכום, ביכולת לצפות למרחוק, להכיל ואף לשתף פעולה עם כאלה שדעתם רחוקה משלך, והעיקר, אחד/ת כזה/ו שמקשיב ומסתכל לכולם בגובה העיניים. וכשבבית היהודי עסקינן, יש לזכור את מי שכבר נבחר לעמוד בראשות האיחוד הלאומי, ח"כ בצלאל סמוטריץ', תותח על, מוכשר, רהוט, אבל ממוקם בימין שבימין. רחוק מאוד מאותה מפד"ל של המקף המחבר. בין דתיים לשאינם, בין שמאל לימין, ובכלל. בעיניים שלי, אם מפלגת הבית היהודי חפצת חיים (בשיתוף עם האיחוד הלאומי, שאלמלא כן אין לה סיכוי על פי הסקרים לעבור את אחוז החסימה) וגם לגרוף קולות מהציבור הליברלי-מתון של הציונות הדתית, היא חייבת להעמיד בראשה דמות ממרכז המפה המדינית והדתית ('מתון' בעמדותיו המדיניות ובמרכז הדתומטר של הציונות הדתית), שתיתן 'פייט' לסמוטריץ'. מודה, משימה לא קלה. אם זה לא יקרה, זו עלולה להיות שירת הברבור של תנועת המפד"ל והמשכה- הבית היהודי. ואגב כך, מדברים שם על מו"מ מהיר עם האיחוד הלאומי. שלא יבנו על זה שהאיחוד הלאומי בכיס שלהם. סמוטריץ' ממתין בדריכות לראות מי יוביל את הבית היהודי. אם יהיה זה מישהו מהימין ימין, מהמלייה של סמוטריץ', כלל לא בטוח שהוא יילך לחתונה אתם. בימין הוא כבר מסודר. בעיניים שלו, לתפיסתי, שווה לו 'שידוך' אם, ורק אם, הבית היהודי יביא נדוניה מהליברלים שב'סרוגים'. גב"שניק כזה, מלאבסי, לא אחד שרץ על הגבעות. כזה שיסחוף אחריו כאלה שלסמוטריץ' עצמאית לא יצביעו. אחרת? אולי שווה לו להשתדך עם אחרים, הדומים לו יותר.
הגשר היחיד
אני קורא וחוזר וקורא את ים המלים שכתבתי בשבועות האחרונים על מפלגת 'הבית היהודי', ומוצא עצמי תוהה: לא הגזמתי? כולה מפלגה קטנה (אמנם עם היסטוריה גדולה, כבוד לעבר, אז מה?), שחלק לא מבוטל של אנשי הציונות הדתית נואשו ממנה מזמן, אז למה אני מתעקש (ואף נמשך) לכתוב עליה שוב ושוב?! דומני שאת התשובה הכי טובה לכך ניתן למצוא במאמר של משה שניצר ז"ל עורכו לשעבר של עיתון 'מעריב', 10.5.1985, תחת הכותרת: "הגשר היחיד". קראתי בשקיקה, נזכרתי בערגה, והבנתי כי לא הרבה השתנה. הדברים היו יפים ונכונים אז, ולענ"ד כן עתה. המאמר המכונן הזה נכתב בתגובה להמלצות ועדת יגר (ז"ל), שבחנו את הסיבות למשבר אליו נקלעה (גם) אז המפד"ל. הנה חלקים נבחרים ממאמרו:
"אילו השאלה היחידה, שבה אמורים להכריע חברי מרכז המפד"ל בכינוסם ביום א' הבא, היתה איך לחלץ את המפלגה מן המשבר שבו היא שרויה ואיך להחזיר לה את כוח ההשפעה שאבדו לה, אפשר היה להניח לעסקניה הנכבדים להתמודד עם הסוגיה בכוחות עצמם, בלי להשיא להם עצות. אפשר היה לקבוע, ובלי לבטים רבים, שזאת הבעיה שלהם ועליהם החובה לפתור אותה. כי המפד"ל היא אמנם מפלגה בעלת זכויות היסטוריות מרובות, אבל העבר היפה שבו היא יכולה להתגדר אין בכוחו להעלים את העובדה שהיום היא שבר-כלי ותו לא; ואין לאיש ספק בעובדה שנפילתה לא נגרמה על ידי גורמים חיצוניים, אלא על ידי מעשיה ומחדליה שלה בלבד. במשך שנים טיפחה משטר של סיעות שנתן לגיטימציה לפלגנות...במשך שנים היתה שרויה במצב של מלחמת הכל בכל, ולצופים מן הצד שוב לא ברור היה אם גם אידיאות הן המתגוששות על הבכורה בשורותיה, או רק אישים הם הנאבקים על השררה... השאלה מי ישלטו בסיעה בת ארבעה מנדטים אינה יכולה להעסיק את כלל ישראל או להצטייר לו כבעיה הרת-גורל. סיעת רסיס כזאת, אפילו שותפת רצינית בקואליציה ממשלתית אינה יכולה להיות- ויש לה תחליפים פוליטיים אפשריים לרוב שאולי כושר ההישרדות שלהם רב בהרבה מזו של המפד"ל.
אלא שהמפד"ל, בין שהיא מכירה בכך ובין שהיא מתעלמת, איננה סתם סיעה קטנה נוספת מן הרבות המגוונות את הנוף הפוליטי שלנו, ובוודאי שאינה עוד ביצה קטנה שחבורה של עסקנים מקצועיים מדשדשים בה. ההשגחה נתנה בידיה את המפתח ליחסים תקינים בין דתיים וחפשיים בישראל. הוא המקף האחד המחבר בין ציונות ויהדות שומרת מצוות. וככל שהיא מנסה לברוח מן התפקיד ההיסטורי של שמירה על אחדות ישראל, המשימה הזו אינה מרפה ממנה, לא בימי גדולתה ולא בימי התנוונותה. אם תרצו, זו נקודת התורפה שלה. אם תרצו, זה גם מקור הרוח והחיות שלה.
העם זקוק למפד"ל. ולא משום התפקידים שמילאה או עוד תמלא בזירה הפוליטית והפרלמנטרית. אפשר לחיות בלי מפלגה דתית המכריעה בין שני הגושים החילוניים הגדולים. המפד"ל נחוצה מפני שהיא הגשר האפשרי היחיד בין יהודים שומרי מצוות ויהודים חפשיים...
...הפילוגים והפרישות שפגעו במפד"ל הוכיחו דבר אחד: שאפשר לפורר את המפלגה ולהשאירה דלה וריקה, אבל אי אפשר לבנות לה אלטרנטיבה פוליטית, לא על בסיס עדתי, ולא על בסיס הפנייה ימינה או שמאלה. המפד"ל ניצבת היום קטועת אברים, אבל האברים שביקשו להיפרד ממנה אין להם חיות משלהם. מי שקיווה שהפרישה תאפשר לו לבנות כוח מתחרה, התאכזב. כל מה שהצליח לכונן הוא חולשה מתחרה. מפלגת-האם נחלשה מאוד והפלגים לא הגיעו אף הם לשום דבר....".
**
ביבי והציונות
ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע כי הגרעין הקשה של תומכיו נמצא בציונות הדתית. בין במפלגתו שלו הליכוד, בין במפלגות הדתיות השונות. בפעם שעברה הוא עשה הכל כדי לשתות לבנט של הבית היהודי כמה שיותר מנדטים, ובבליץ של היומיים האחרונים שלפני הבחירות, הוא שתה להם 4 מנדטים לכל הפחות. נכון להיום, 70 ומשהו ימים לפני הבחירות, הטקטיקה של נתניהו שונה. לחבק את הציונות הדתית, העיקר שיהיו אתו ולא יזלגו למפלגת הגנרלים של גנץ אותה הוא וחבריו בהנהגת הליכוד מקפידים לתייג בשמאל. אחרי ביקור ב'נתיב האבות', שהממשלה בראשותו הרסה שם כמה בתים בהוראת בג"ץ, דיבר נתניהו, ביום שני, בפני תלמידות מדרשת מגדל עוז. "חשוב לי מאוד", אמר, "שהציונות הדתית תהיה מרכזית בהנהגת המדינה... חשוב לי מאוד שהציונות הדתית תצטרף אלינו (הליכוד. מ.ז) לא כנהג משני, אלא כנהג ראשי", אמר. כמה נעים לשמוע. בית יהודי? הימין החדש? לזה הוא לא נכנס. תשברו את הראש בעצמכם. הפעם, בניגוד לבחירות הקודמות, גם ביבי מודאג מהאפשרות שהבית היהודי לא יעבור את אחוז החסימה ואז אובדן המנדטים לגוש הימין עלול להיות אסון מבחינתו. מבחינתו של הימין וכן גם מבחינתו האישית של נתניהו. אז אולי הפעם הוא לא ישתה בצמא מהם מנדטים, אלא אף יחבק אותם מבחוץ, והעיקר שיישארו על המפה. ובעלי החזון או הדמיון המופלג אף לא שוללים את האפשרות, שביום שלפני, אם המצב ייראה קטסטרופלי ח"ו, יימצא איזשהו רעיון להכנסה טכנית של הבית היהודי לליכוד כמסגרת עצמאית, ובלבד שלא תימחק מהמפה.
חוסן לישראל
אז לאחר שתיקה ארוכה, שחרר בני גנץ את ה'אני מאמין' הפוליטי שלו בנאום ארוך ומכובד בכנס פתיחת מערכת הבחירות של 'חוסן לישראל' שבהנהגתו. בתום נאומו הוא הזמין את בוגי יעלון, גם הוא רמטכ"ל לשעבר, והציגו כשותף לצידו בהנהגת המפלגה. גנץ הבטיח כי יהיו עוד חיבורים. "אנחנו כאן ביחד כדי לנצח", אמר בוגי יעלון. גנץ מתח בנאומו ביקורת חריפה על שלטון נתניהו ואמר בין השאר : ״הפוליטיקה מכוערת המדינה והזירה הציבורית מורעלת. השלטון הנוכחי מלא בהסתה ופילוג. השלטון היום מתנשא. אני מבקש ממכם להנהיג את מדינת ישראל״.
בהמשך: "לא אתן יד לפגיעה בטוהר המידות. עצם העובדה שבישראל יכול לכהן ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום מגוחכת בעיניי, לא יקום ולא יהיה. גנץ הכריז כי ישראל בהנהגתו לא תרד מרמת הגולן, הוא יחזק את גושי ההתיישבות ביו"ש (ולא אמר מה עם היישובים האחרים שם) וכן שבקעת הירדן תישאר לנצח נצחים תחת ריבונות ישראל.
עפ"י ההערכה, משה בוגי יעלון יהיה מספר 2 ברשימת 'חוסן לישראל', וקיבל עוד 2 מחבורתו בעשירייה הראשונה. ככל הנראה מזכיר הממשלה צבי האוזר וכן יועז הנדל יהיו בעשירייה הראשונה.
במערכת הפוליטית מעריכים כי אף שגנץ לא נעל את הדלת בפני כניסה לקואליציה בראשות נתניהו, עד שיוגש נגדו כתב אישום לאחר שימוע, בהתחשב בזה שבצמרת רשימתו יהיו יעלון, האוזר ובנדל, ששלושתם יצאו בהצהרות קשות נגד נתניהו, יעשה נתניהו כל מה שיוכל כדי שלא לצרף את המפלגה הזו לחיק הקואליציה, באם עליו יוטל להרכיבה. "אפעל כמה שיותר לחיבורים פוליטיים נוספים" התחייב בני גנץ בנאומו. סביר, שתוצאות הסקרים בימים הקרובים יהיו פקטור חשוב בשאלה מי הרלוונטיים. יש עתיד, כחלון, אורלי לוי, ואחרים. וטרם הזכרנו את גבי אשכנזי. בהחלט לט מן הנמנע כי ביום שלישי בערב נערך טקס היסוד של האיחוד המרכז-שמאל הגדול במדינה. והכל, במאמץ להפיל את שלטון נתניהו. וכבר למדנו, שהאויב של יריבי, הוא ידידי.
(המאמר יופיע ב'שבתון' שבת זו פרשת 'משפטים')
בצילום השער: כינוס מרכז 'הבית היהודי', השבוע. הצילום באדיבות 'מצב הרוח'
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה
ידיעות בקצרה
כתבות
פרשת השבוע אחרי מות-על קורבנות ודוגמא אישית
03/05/2024
כתבות
סערה ביב"ע נחלים; הורים ותלמידים הקימו מתחם אוהלים בישיבה
01/05/2024
ספורט
"בשביל הספורט" טור דעה מאת שי מייבסקי עניין של קארמה
01/05/2024
מקומי
פ"ת זוכרת את ניצולי השואה
30/04/2024
כתבות
אירוע פלילי חמור הלילה בפ"ת
09/04/2024
חינוך
די ג′י אולפניסטית
02/04/2024
כתבות
כמה חנייה שתרצו
31/03/2024
חינוך
החינוך הדתי פ"ת - בידיו
27/03/2024
מקומי
נעצר בחשד שחטף תיקים מנשים בעיר
26/03/2024
מלחמת "חרבות ברזל" בפתח תקווה
מתפללים לשחרורם
14/11/2023