כי-תשא

מה שהיה תשכח מזה?

יצחק מנכ”ל חברה ותיקה ומצליחה, חגג  75 אביבים והבין שלאחר 38 שנים כמנכ”ל עליו לדאוג לדור ההמשך של ניהול החברה. הוא גייס את מוטי, בחור מקצועי וכריזמטי בעל יכולות גבוהות, קשרים ואנרגיה שאינה נגמרת.
יצחק, איש של אנשים ניהל את החברה – עובדים, לקוחות וספקים – בצורה חברית ולא מאד פורמלית, יצחק טיפח עם ממשקיו קשרים אישיים ומחייבים ויצר חברה מצליחה בעלת מוניטין חיובי בקרב כל ממשקיה. מנגד, מוטי איש של משימות, תהליכים ומספרים – לא מצליח להבין את דרך התנהלותו של יצחק שנראית בעיניו חובבנית, לא מקצועית ובעיקר כזו שמובילה להפסדים לחברה.
מוטי מנטרל לחלוטין את פעילותו של יצחק בחברה ומתחיל לנהל עפ”י שיטותיו. יצחק שעדיין מגיע לעבודה ראשון כל בוקר ועוזב אחרון, חש תסכול אישי ומקצועי רב. על אף שיצחק מכיר את החברה באופן הטוב ביותר, מוטי לא מאציל אליו סמכויות, לא מתייעץ איתו, לא שואל את דעתו ובעיקר מתעלם ממנו.
הרצון של מוטי לבנות לחברה עתיד חדש, נכון יותר בעיניו – מבחינה עיסקית, תוך מחיקת העבר ואי מתן מקום, כבוד והערכה לאב המייסד – הן כאדם והן להישגים שהובילו את החברה להצלחתה כיום, מעבר לפגיעה האישית ביצחק,  גם מצביע על חוסר הבנה עמוק של הבסיס עליו מושתתים יסודות החברה.
על כך בפרשת השבוע פרשת כי תשא:
“וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ–אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות ל”ב, ד’).
הפסוק מתאר את יצירת עגל הזהב ע”י בני ישראל ומעלה קושיה מעניינת –
איך יתכן שהעם אומר “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”?
הכיצד הם, האנשים שיצאו ממצרים לפני מספר שבועות, יכולים לייחס את נס היציאה ממצרים לפסל שזה עתה יצרו? איך ניתן להתבלבל או לטעות בדבר כל כך ברור?
אמנם, יש המפרשים שלעגל הזהב היה כוח להלך ולדבר, מה שיתכן והטעה את העם. אך, גם פירוש זה אינו נותן מענה לכך שבני ישראל ייחסו לעגל הזהב פעולות שנעשו קודם יצירתו.
על כן ניתן גם להסביר סוגיה זו, באמצעות תגובת ה’ למשה כשהתגלה חטא העם: “רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא” (ל”ב, ט’).
הביטוי ‘קְשֵׁה-עֹרֶף’ מתאר אדם שמסרב לשמוע את הדברים המופנים אליו ולכן מפנה את עורפו לדובר אליו, כך שעורפו שאמור להיות גמיש -מקשיח באופן שאינו נוטה לא ימינה, לא שמאלה וגם לא לאחור אלא מופנה רק קדימה.
בכוחו של ביטוי זה להסביר את הקושי שהוצג. שכן, מי שיצרו את עגל הזהב לא רצו להתעסק בעבר שמחייב אותם לנאמנות למשה ולמי ששלחו לגאול אותם, אלא, הפנו עורף לעבר, על מנת ליצור הווה ועתיד שונים וחדשים – על כן רצו ליצור אל חדש – משלהם, ולייחס לו את הניסים שקרו עד כה.
אגב כך, עם כזה שהוא קשה עורף, לא יועיל להענישם, כי אין הם פנויים ומסוגלים להקשיב ולשמוע את האמת ומאמינים באמת האלטרנטיבית שהיא מהווה חלק מבניית האל החדש.
באופן דומה, גם עגל הזהב שנדמה למוטי שהוא בונה עכשיו ע”י עיוות העבר או השכחתו, הינו במידה מסוימת אשליה. בל נטעה, בניית עתיד חדש הוא חשוב ואף חיוני, אך יש לשקול את הדרך הנכונה לעשות זאת (לעשות את הדבר הנכון – נכון). ניסיונו של יצחק הוא בעל ערך שלא יסולא מפז, ויצחק מוכן לתת אותו על מגש של כסף אם רק יסכים מוטי להקשיב במקום להקשות את עורפו. שהרי כבר נאמר כי אין חכם כבעל ניסיון. האתגר של מוטי, כמו בארגונים רבים, הוא להשקיע מאמץ בשימור החכמה והניסיון של יצחק ולהימנע מהמצאת הגלגל מחדש, במקרה טוב, או לחילופין חזרה על טעויות העבר במקרה הפחות טוב.

 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.