ויקרא
מטרות ופרופורציות
האם עיכוב של שבוע בהגשת פרויקט פיתוח תלת שנתי נחשב סביר?
התשובה היא תלוי.
תלוי במטרת הפרויקט.
שכן אם מדובר למשל בפרויקט כמו באג 2000 או פרויקט שיגור של חללית, גם עיכוב של שעה הוא קריטי עד כדי נזק כבד ללקוח מחד ויתכן אף ייתור הפרויקט מנגד. במקרה כזה, אף לא רלוונטי לחשב את יחס האיחור מתוך סך משך הפרויקט, מאחר וקיימת משמעות קריטית לעמידה מדויקת בזמנים המוגדרים של הפרויקט.
מנגד, את ישיבת הסטטוס השבועית פתח חנוך ואמר כי הוא גאה לספר כי שחרור הגרסה חרג הפעם רק בחצי שנה מהתכנון המקורי. הוא הציג פער זה כהישג בשל האתגרים הרבים שליוו את תהליך הפיתוח כמו טכנולוגיה חדשה ומורכבת, גיוס עובדים חדשים שהיה צורך לחנוך ולמקצע (OJT), התחייבות החברה בחוזה ליעדים מאתגרים מ-א-ד וכן בשל קשיים רבים שהעמיד הלקוח חדשות לבקרים לאורך כל הדרך. חנוך, כך נראה, זכה לשבחים ולהערכה רבה מצד עמיתיו ומהממונים על הישג נאה זה.
על כך בפרשת השבוע, פרשת ויקרא, שם נאמר:
“וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה–סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה” (ויקרא ב’, א’).
נשאל,
מדוע משתמש כאן במילה ‘וְנֶפֶשׁ’ בקשר לקורבן מנחה שמביא העני בעוד שבשאר הקרבנות משתמש במילה ‘אדם’ או ‘איש’?
רש”י מפרש, ‘לא נאמר נפש בכל קורבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה? עני, אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו’. עפ”י פירוש זה היות והמנחה, היא קורבן שהעני מביא היא נחשבת לו כהקרבת נפשו.
עם זאת, במקרה של קורבן אשם ישנה אפשרות שאדם שידו אינה משגת להביא שה, להביא במקומו תורים או בני יונה כקורבן ועל אף שבמקרה זה גם מדובר בקורבן של עני, לא נזכרת המילה ‘נפש’ ביחס אליו: ” וְאִם-לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ, דֵּי שֶׂה–וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ-שְׁנֵי בְנֵי-יוֹנָה" (ה’, ז’).
אם כן מה ההבדל בין 2 הקורבנות שמביא אדם שידו אינה משגת?
התשובה היא – עניין של מטרות ופרופורציות – ברמת העוני וברמת הכוונה. נפרט:

• הפרופורציות: רמת העוני  – אדם שמביא תורים או בני יונה בגלל שידו אינה משגת לקנות שה, על אף עוניו הצליח, במעט כסף לקנות את היונים. אך מנחה מסולת, אדם מביא למעשה ממה שהצליח ללקט בשדה או ממה שלקח מהפאה שהושארה בשדה עבור העניים, ונראה כי מזונו של אדם זה הוא הלקט והפאה, ואף על פי כן הוא בוחר להקריב את ‘לחמו’ כמנחה. לכן נחשב כהקרבת נפשו. באופן דומה, ניתן לומר כי אין דומה צדקה של אדם הנותן את הפרוטה האחרונה לאדם שיש בכיסו.
• המטרות: מחויבות או התנדבות – אדם המביא קורבן אשם מטרתו לבצע המחויבות הנדרשת על מנת לכפר על חטאו ע”י הבאת שה ואם אין לו אז ע”י תורים או בני יונה. בעוד קורבן מנחה, אינו חובה אלא אדם מביא אותו מרוח התנדבותו ולכן הילת הנדבה מהרצון הפנימי נחשב כקורבן נפש. ההתנדבות נעלה יותר מהחובה ולכן, למשל אין דומה משלם המיסים לתורם צדקה.

ההבדלים, אם כן, בין קורבנות העני מתבססים על המטרה והיחס – על כוונת הנותן ועל יכולתו לתת. הבנה של גורמים אלה מהווים את משמעות מעשה הנתינה, ומכאן נובע השוני בניסוח הפסוקים: ‘נפש’ אל מול ‘אדם’ ו-‘איש’.
באופן דומה, הבנה של מטרות הפרויקט לצד אילוציו יאפשרו לנו לשמור על הפרופורציות הנכונות ביחס לשלושת המשאבים החשובים של הפרויקט: תקציב, זמן ותשומת לב ולנהל את האילוצים, הסיכונים  והאתגרים לאורם, מתוך ההבנה שבפרויקט מסוים, עיכוב של שעה יכול לסכלו בעוד שבפרויקט אחר, עיכוב של שישה חודשים זוכה, במקרים מסוימים אף לשבחים – עניין של מטרות ופרופורציות.
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.