שמיני – זכות השתיקה
במהלך ישיבת הסטטוס השבועית (1:1), צחי מנהל התמיכה שיתף את המנהל שלו אסף בנושאים המתסכלים אותו. ברגע שהתחיל, לא הצליח צחי לעצור את שטף דיבורו: הוא דיבר על כך שהוא לא מצליח ללמוד את הגירסאות החדשות וגם שהוא לא מצליח לעמוד בהתחייבויות ללקוחות. הוא דיבר על כך שכבר שלושה חודשים הוא מראיין מועמדים פוטנציאליים וטרם מצא מועמד מתאים, שיקל על העומס עמו הוא מתמודד. צחי גם דיבר על כך שהוא עובד כבר תקופה ארוכה כ-16 שעות כל יום ולא נותר לו זמן לעשות דברים נוספים מעבר לעבודה כגון: בילוי עם חברים, זוגיות, ספורט ופעילויות פנאי.
באופן מעניין, אסף, לא ממש הגיב במהלך המונולוג, הוא ישב והקשיב לצחי, לא ניסה לעצור אותו, או לתת פתרונות קלים. הוא בהחלט הבין אותו ואף הזדהה עם הרבה מהדברים שצחי העלה. אסף גם יודע שאין פתרונות קסם למצב שצחי מתאר. צחי עושה נכון את הדברים ועושה דברים מדהימים במסגרת האילוצים עימם הוא מתמודד. אסף בשתיקתו בעיקר העניק לצחי את התחושה שהוא נמצא בשבילו ושהוא כתובת לשיחה גם על אתגרים ותסכולים.
שכן, חלק ממיומנויות הניהול הוא לדעת מתי להקשיב ומתי להגיב ולהיות אקטיבי. לדעת לשתוק ולהקשיב זו בהחלט אומנות ומיומנות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת שמיני שם נאמר:
“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.” (ויקרא י, ג).
משה מנחם את אהרון לאחר ששני בניו, נדב ואביהוא מתו בהקריבם אש זרה. אהרן שומע את דברי הניחומים ומגיב בשתיקה (“וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן”). עפ”י רש”י אהרון ‘קיבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל? שנתייחד עמו הדיבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין.’
בכוחה של שתיקה לבטא מגוון רגשות ומחוות שלעיתים אף נדמה כי סותרים זה את זה. שכן שתיקה יכולה להיות ביטוי למחאה אילמת, אך גם להסכמה ללא מילים. שתיקה יכולה להיות ביטוי להעדר שפה משותפת, אך יכולה גם להיות ביטוי לשפה כל כך משותפת, עד שאין צורך במילים.
על כן, לאור עושר המשמעויות של השתיקה – עולה השאלה מה משמעות שתיקתו של אהרון? מה הסיבה לשתיקתו ? האם מדובר למשל בשתיקה רועמת או לחילופין בשתיקה של הסכמה? וכן, מה הגדולה בשתיקתו של אהרון שראוי לשכר עבורה?
על מנת להשיב על כך, נעיין בהמשך הפרק (פס’ ט”ז –כ’) בדיאלוג בין משה, לאהרון ובניו לגבי המגבלות החלות עליהם בהקרבת הקורבנות בשל אבלם. אהרון משיב למשה בעניין אכילת קורבן חטאת, שעל אף שהבנים הם שהקריבו את הקורבן – הוא כבעל האחריות, אכל אותו כמתחייב. תגובתו של משה: “וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו” (פסוק כ’) כלומר: “וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה”, משה שומע את תשובת אהרון ומכאן מסיק ששתיקתו בעת הניחומים, לא נבעה מאי יכולת לענות או כי לא היה לו מה לומר אלא שתיקתו נבעה מקבלת הדין ולכן “וַיִּיטַב בְּעֵינָיו” – משמעות שתיקתו של אהרון, שבאה מתוך צניעות וקבלת הדין, היא זו שהייתה טובה בעיני משה.
מקרה זה למעשה מאפשר לנו להבין את סיבת השתיקה של אהרון (וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן”) ומבטלת את האפשרות של משמעויות האחרות של השתיקה. שכן, שתיקתו של אהרון משמעותה שתיקה של הסכמה וקבלת הדין על מות שני בניו. קבלת הדין, מבלי לערער עליו ואף מברך ‘ברוך דיין אמת’, זה אשר זיכה את אהרון בשכר.
לעומתו, אסף השתמש בעוצמת השתיקה כדי להביע אהדה והזדהות לתסכול שהביע בפניו צחי. אסף, באמצעות מיומנות  השתיקה וההקשבה איפשר לצחי , כמו לכל עובדיו, להתייעץ איתו בכל נושא – לרבות תסכולים ואתגרים ולמעשה בכך מאותת לעובדיו שהוא פנוי להקשיב ושאכפת לו וחשוב לו לשמוע ולסייע במידת האפשר. מבחינתו, הדלת תמיד פתוחה – הלכה למעשה ולא רק כסיסמא.
ביטויים רבים נקשרו בשבחה של השתיקה כך למשל הביטוי “שתיקה שווה זהב”, שהוא קיצור של “(אם) דיבור שווה כסף – (הרי) שתיקה שווה זהב” משמעותו כאמור שתיקה שווה יותר ממילים. ובניהול, מדובר במיומנות חשובה, בכל היבטיה, שלא מספיק באה לידי ביטוי בשטח – וחבל.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.