פרשת תזריע

"גאוות אדם – תשפילנו…"

עפ”י המילון זחיחות מוגדרת כתחושת עליונות או זלזול בסביבה, בפרט תחושה לא מוצדקת של בטחון מופרז. או במילים אחרות, תחושה של גַּאֲוְתָנוּת, יהירות ושַׁחְצָנוּת.
מחקרים מצביעים על הקשר בין זחיחות וביטחון עצמי מופרז לבין ביצועים נמוכים. שכן, בעלי פרופיל אלה, לרוב, אינם נוטים לשתף פעולה עם קולגות וממשקים, לא קשובים לעובדיהם ונוהגים לבטל בהינף יד דעות הסותרות את דעתם או את רצונם. כתוצאה גם חווים קושי לחזות את הנולד ולהבחין בסכנות ובאיומים.
באופן דומה, ישנן דוגמאות למכביר של ארגונים שבשל תחושת עליונותם, התייחסו בזחיחות הן לעובדים, הן למתחרים והן לסיכונים בשוק – כתוצאה, נחלשו במקרה הטוב או אף נעלמו מהמפה העסקית במקרה הפחות טוב.
על כך בפרשת השבוע, פרשת תזריע שם נאמר:
“אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת–וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן” (ויקרא י”ג, ב’).
הפרשה פותחת בלידת האדם ובהמשך דנה בנגע על עורו.
עולה השאלה –
מה פשר סמיכות הנושאים?
רש”י מביא פירוש ממדרש רבה: “אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף”. ר’ שמלאי מסביר את הסוגיה ע”י ההקבלה לסדר הכרונולוגי של בריאת העולם. שכמו
שהאדם נברא ביום השישי לאחר שנבראו חיות בהמות ועופות, כך התורה וענייני האדם בנושאי טומאה וטהרה פורטו לאחר דיני הבהמות העופות והחיות הטהורות והטמאות – “זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה” (י”א, ט”ו).
אם כן נשאל, מדוע נברא האדם לאחר כל היצורים, ולמה מפורטת תורתו
לאחר דיני בעלי החיים?
ארבעה טעמים מובאים לכך במסכת סנהדרין דף ל”ח:

• שאם היה נברא ביום הראשון היו המינים אומרים שהאדם השתתף בבריאת העולם ולכן נברא בסוף כל הבריאה וכך לא יוכלו לטעות.
• שאם תזוח דעתו עליו שהוא נעלה על כל הבריאה – אומרים לו: “במעשה בראשית יתוש קידמך”.
• כדי שיכנס למצוות שבת מיד.
• כדי שימצא הכל מוכן לפניו ויכנס לסעודה ללא טורח.

נתמקד בסיבה השנייה. באופן דומה, גם בפרשתנו, לאחר שבני ישראל נצטוו לבנות המשכן, עלולים היו לבוא לידי זחיחות הדעת ולחוש בשל כך אף גדולים מהמלאכים. באה התורה לומר, אמנם אדם הזוכה לקחת חלק בבניית המשכן אכן גדול מהמלאכים, אך בזחיחותו יכול להגיע גם לרמה נמוכה יותר מהבהמה  – שהרי בעוד המצורע מטמא עוד בחייו, הבהמה מטמאת רק לאחר מותה.
ומכאן פשר הסמיכות בין לידת האדם לנגע הצרעת על עורו. שכן הילת האדם היא ביכולת הבחירה שלו – שמחד יכול להתעלות מעל מלאך ומנגד, גם לרדת לשפל מתחת לבהמה.
באופן דומה נראה שגם ארגונים, הפנימו נקודה זו וכיום מחפשים בקרב מועמדים מנהיגות מסוג אחר – לא עוד מנהיגות המושתתת בעיקר על תכונות הנתפסות כביטחון עצמי, כל-יודע וכריזמה. אלא מנהיגות המושתתת בעיקר על תכונה הנתפסת כהיפך –  תכונת הענווה. ג’ים קולינס, זיהה את ‘מנהיגות שלב 5’ כמרכזית להצלחה ארוכת טווח של ארגונים – מנהיגות המשלבת צניעות ואיפוק עם כוח רצון להשגת המטרות.  גם לזלו בוק סגן נשיא בגוגל, ציין כי החברה מחפשת אנשים בעלי ענווה אינטלקטואלית – תכונה המאפשרת נכונות ופתיחות לקבל דעות ונקודות מבט חדשות ומגוונות, להודות בטעויות, ללמוד מביקורת ולקבל את המגבלות של עצמך תוך סקרנות להרחבת אופקים וללמידה ממגוון מקורות ידע.
כאמור, תכונות ויכולות אלה רחוקות שנות אור, מפרופיל האדם הזחוח.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.