מצורע = שבת הגדול
נשחק – לא נעלם
אדם ניגש לשדגורו ואומר לו: “יש לי כל כך הרבה מתח בעבודה, אני לא עומד בזה”.
בירך אותו שדגורו: “מי ייתן ותפוטר…..”
“לא, לא, לא !” קופץ האדם
שואל שדגורו: “למה? מה הבעיה? יש לך עבודה ואתה סובל ממנה? אם תאבד את העבודה אתה תסבול ממנה..?!?”
לפי מדד Better Life של ארגון OECD בישראל עובדים בשבוע כמעט ארבע שעות מעל ממוצע המדינות בארגון – 40.5 שעות לעומת 36.8 שעות. יתר על כן, ישראל היא אחת משלוש מדינות הארגון בהן שיעור האנשים שעובדים מעל 50 שעות בשבוע הוא גבוה ביותר (23% מהישראלים).
מחקרים מצביעים על קשר בין עבודה מרובה לבין שחיקה פיזית ומנטלית הנוצרת כתוצאה מעומס מתמשך, שעות עבודה רבות ומכך שאנו לא מתאווררים מספיק. סממני השחיקה באים לידי ביטוי למשל בעצבנות, עייפות כרונית, רגישות למחלות, תחושות דיכאון, חוסר אונים וחוסר תקווה ופיתוח עמדות שליליות כלפי מקום העבודה בפרט והחיים בכלל.
באופן מעניין, הפתרון למצב השחיקה, בהיבט העובד, הוא – שינוי. שינוי הן ע”י מקום עבודה חדש או לחילופין, ע”י חידוש ושיפור במקום העבודה הנוכחי. שינוי והתחלה חדשה מאופיינים במרץ רב, בתחושת מוטיבציה גבוהה ובביטוי מיטבי של היכולות, הניסיון, הכישורים והמיומנויות, אשר נראה כי לא הצליחו לבוא לידי ביטוי במקום אחד או בסיטואציה מסוימת ואף נראה כי נעלמו לתקופת מה, כתוצאה מתחושת השחיקה. אלה, אם כן, יכולים לבוא לידי פריחה, שגשוג וצמיחה בעקבות השינוי.
על כך בפרשת השבוע, פרשת מצורע, שם נאמר:
“זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן” (ויקרא י”ד, ב).
היה יכול לומר פשוט “וזאת טהרת המצורע”, כי בהמשך מפרט כיצד המצורע נטהר ונרפא מהנגע.
“אמר ריש לקיש, מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע”.
דרשתו של ריש לקיש מתבססת על נוטריקון – כתיבה מקוצרת וטוען כי המילה ‘מצור”ע’ הינה ראשי תיבות של: מוציא שם רע. ריש לקיש דורש באופן זה, לאור השינוי בניסוח הכתוב, שכן, בדרך כלל השימוש הינו במילה “צרוע” למשל “אִישׁ-צָרוּעַ הוּא, טָמֵא הוּא” (י”ג, מ”ד) או “וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע” (י”ג, מ”ה).
בעל הנגע, אף אם הינו אדם חכם ובעל מומחיות רבה, תורתו נתפסת כלא רלוונטית בתקופת הנגע בשל התנהגותו. שכן הנגע מצביע על חטאו ברכילות ולשון הרע הנובע בין היתר גם מיוהרה וצרות עין.
אך כאשר האדם, בתקופת ההסגר מחוץ למחנה, מבין את הגורמים לצרעתו ומחליט לתקן התנהגות זו. בעקבות שינוי זה, הסימנים המעידים על נגע בגוף נעלמים ואז הכהן מטהרו.
ביום בו האדם נטהר, הוא זוכה לא רק מכאן והלאה אלא אף מקבל בחזרה את אשר היה לו קודם ונעלם לכאורה בתקופת הנגע. כך למשל, אם היה תלמיד חכם ובתקופת הנגע – תורתו כאמור נתפסה כלא רלוונטית, הרי ביום טהרתו, תורתו חוזרת להיות בעלת ערך. וזהו שנאמר “זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ” – חוזרת אליו ביום שנטהר.
באופן דומה, גם בתקופת השחיקה, תורתו ומומחיותו של האדם נראים כלא רלוונטיים ואף מוסתרים מהעין ואינם באים לידי ביטוי באופן מיטבי בשל רמת המוטיבציה והמחויבות הארגונית הנמוכה והאווירה השלילית שלרוב חש ואף משדר. אך השינוי כאמור, יביא לידי ביטוי גם את היכולות והמיומנויות הקיימות מצד אחד וגם יוביל לשיפור, שגשוג וצמיחה מצד שני.
בהקשר זה נציין כי שחיקה היא אחת הבעיות הכואבות בארגונים. עם זאת, מעט ארגונים נוהגים להסתכל על שחיקה כבזבוז של משאב יקר – משאב  האנרגיה האנושית, אשר מעודדת גישה חיובית, חיוניות, יצירתיות מצד אחד וכן מגבירה את שביעות הרצון והוותק בארגון מצד שני. הסתכלות כזו יש בכוחה  לעצור את תהליך השחיקה ע”י הגדרת משאבים ותשומות ניהוליות וארגוניות למינוף האנרגיה המתכלה לכדי התחדשות וכתוצאה ליהנות מעובדים מחויבים, יצירתיים, אפקטיביים ושבעי רצון לאורך זמן.
 
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.