בית ספר דתי חילוני מעורב בפ"ת
מי מאתנו לא שמע את המשפטים הבאים במהלך חיינו:
כור הריתוך הישראלי שלנו הוא בצבא, דתל"ש היה רוצה שהילדים שלו יהיו דתל"שים, אני מאמין בדרך שלי. אני דתי בלב ויותר דתי מאנשים עם כיפה, בחו"ל היינו יהודים אורתודוקסיים (למרות שהיינו בלי כיפה) ובישראל פעם קוראים לנו חילונים ופעם דתיים, כמעט ואין אשכנזיים מסורתיים רק מזרחיים.
משפטים אלו ששמענו לכל אורך חיינו הביאו אותי להבנה שנכון לתקופתנו אין הגדרה ברורה לכולם, וגם אין צורך לאותן הגדרות שהיו שייכות יותר לדור הקודם, אגב גם בפוליטיקה אני לא חושב שיש יותר הגדרה ברורה לימין ושמאל אבל זה נושא אחר.
אני גדלתי בבית דתי לאומי, הייתי בבני עקיבא, מכינת עלי, ישיבת שבי חברון, צבא והיום אני מוצא עצמי בונה משפחה בהתאם לאמונה שלי ולהבנה שלי. הבעיה היא שהחברה מסביבי עדיין מגמגמת כשהיא רואה אותי בשבת בבית הכנסת ולאחר מכן רואה אותי נוסע להורים לארוחת שבת, החברה מנסה לקטלג אותי ולא מצליחה... ואני שואל למה??? למה חשוב ולמה צריך לקטלג אותנו כל הזמן, זה כל כך שייך לפעם.
בחיי הבוגרים נפגשתי עם הרבה מאוד אנשים שהציגו את עצמם כחילוניים, מסורתיים ואפילו אתאיסטיים אבל מטעמי חברה ושייכות הם שולחים את הילדים לחינוך דתי ומתנהלים כדתיים כלפי חוץ.
לעומת זאת נפגשתי עם הרבה אנשים ששוב הגדירו את עצמם חילוניים מסורתיים וכדו' אבל מאוד חשובה להם המסורת היהודית, הערכיים הישראלים ומרגישים שבתי ספר החילוניים לא מספקים את רצונם, אבל יחד עם זאת מפחדים לשלוח למוסדות דתיים שמא הילדים יפגעו וירגישו דחויים כי הם לא באמת כמו כולם.
כל זה הביא אותי לחיפוש אחר משהו שמתאים למשפחה שלי ולתקופה שלנו. כך למעשה נחשפתי לביתי ספר של יחד וקשת ולארגונים שמלווים בתי ספר המשלבים דתיים וחילוניים כמו רשת מיתרים וצו פיוס. נחשפתי להצלחות המסחררות של בתי ספר כמו במודיעין, מזכרת בתיה ירושלים, ר"ג, ת"א ועוד כ-100 גנים ובתי ספר מעין אלו.
בימים אלו ולאחר פגישה עם ראש עיריית פתח תקווה ומנהלי תחום החינוך העירייה אנו מנסים להרים מיזם חינוכי זה גם בעיר פתח תקווה. ברור לנו שזאת עבודה לא קלה ותדרוש זמן, הרבה משאבי זמן ואנרגיה מצד ההורים וגם מצד העירייה. להצטרפות של הורים נוספים ליוזמה החינוכית ולסיוע ניתן לשלוח לאריאל אדלשטיין  arieledi@gmail.com




בית ספר יחד במודיעין


מאמר דעה מאת: אריאל אדלשטיין