כי תצא –
בשל התמריץ או בזכות הבונוס?
בחברה מסוימת עובדים מתוגמלים באחוז מסוים מההכנסה שנוצרה מהעבודה עם הלקוח שגייסו, בחברה שניה הוגדר לאנשי המכירות, כי יש להגיע קודם לסף מכירות מינימלי ורק אז יתוגמלו מעבר לשכר הבסיס. בחברה שלישית המנהלים מתוגמלים לפי עמידה ביעדי הצמיחה שהוגדרו ליחידות העסקיות שלהם. ובחברה רביעית כל העובדים מקבלים בונוס שנתי קבוע שגובהו נגזר משיעור הרווחים, בונוס ממוצע לעובד נע בין משכורת לארבע.
מערך התגמול החומרי של ארגון הוא אחד הכלים המרכזיים להנעת עובדים. שאלה מעניינת היא – מהי תוכנית התגמול המועדפת להנעת עובדים לביצועים מעולים — האם תוכנית תמריצים ברורה ומוגדרת מראש או שמא בונוס אשר גובהו לרוב לא ידוע מראש ולעיתים אף אין קשר ישיר אישי בין העשייה לתגמול. כלומר האם ביצועים מעולים הם בשל תמריצים מוגדרים או אולי שיטת הבונוסים מניעה יותר? ואולי בכלל נכון יותר להגדיר תוכנית משולבת?
על כך בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, שם נאמר:
“לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.” (דברים כ”ג, ח’).
התורה מנמקת טעמים לא לתעב מצרי ואדומי כאמור  —
אדומי- כי אחיך הוא.
מצרי- כי גר היית בארצו.
רש”י מבאר, שלא תתעב אדומי אף על פי שראוי לך לתעבו שיצא לקראתך בחרב ולא תתעב מצרי- אף על פי שזרקו זכריכם ליאור, מה הטעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.
נשאלת אם כן השאלה,
אם האדומי והמצרי ראויים לכאורה שנתעבם, מדוע נצטווינו שלא לעשות כך?
נסביר,
מילת המפתח בפירושנו היא 'כי'  )"... כִּי אָחִיךָ הוּא  … כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ”). את המילה ‘כי’ ניתן לפרש באופנים שונים כגון: (1) ‘מפני’ = ‘בשל’ ו-(2) ‘בגלל’ = ‘בזכות’.
נפרט,
לכאורה ניתן היה לצפות כי טבע האדם לפתח רגשות שליליים כלפי עמים אלה שכן:

• אדום מפני ריב משפחתי על ירושה ומפני שיצא לקראת עם ישראל בחרב
• מצרים מפני ההתעמרות בבני ישראל ומפני השלכת התינוקות הזכרים ליאור.

אלא בא פסוק זה ללמדנו הכרת הטוב והתרחקות מכפיות טובה וכי יש לכבד עמים אלה על אף שגם פגעו בנו – לזכור להם את הטובה שעשו לנו ולהכיר להם טובה על כך. שכן כאמור, עם אדום יש קירבה משפחתית ומצריים הכניסו אותנו לארצם. גישה זו תסייע להטמיע בקרב עם ישראל תכונות טובות יותר ולהתגבר על התגובות האוטומטיות (שלא תמיד נכונות – בעיתוי ובעוצמה). בכוחה של גישה זו גם לסייע בהשקעת וניתוב האנרגיה שלנו בגדילה והתפתחות אישית, במקום בהזנת תחושת התיעוב והשנאה.
אם כן פירוש המילה ‘כי’ מייצג את ההבדל בין ‘מפני’ ל-‘בגלל’ שמתבטא לא רק בסמנטיקה הקשורה לשימוש במילה זו או אחרת, ההבדל למעשה משקף גישה והשקפה. שכן, ‘הכרת תודה פוקחת את עיניכם לפוטנציאל הבלתי מוגבל של היקום, בעוד שחוסר שביעות רצון עוצם אותן אליו. )סטיבן ריצ’רדס)
באופן דומה על ארגון השואף להניע את עובדיו לביצועים מעולים ע”י תמריץ חומרי, לנתח מה נכון עבורם בהתאם לתרבות הארגונית ומתוך הבנה של מהי מוטיבציה, מה מחולל אותה ואיך מבטיחים את המשכיותה לאורך זמן ובכל אחת מהיחידות הארגוניות — שכן מה שנכון למחלקת מכירות לא תמיד נכון גם למחלקת פיתוח (=ע”ע פרדוקס התמריצים הכספיים).
כאמור, על ארגון גם לשאול את עצמו האם עובד יונע בשל תמריץ חומרי מוגדר מראש ולכאורה מובן מאליו (‘האוטומט’=מפני) או שמא להפך הוא יונע בזכות הבונוס שמכיר לו טובה והערכה בסוף התהליך, בונוס שקיומו או / ו סכומו לרוב לא ידוע או מוסכם מראש (=בזכות).
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.