כי תבוא
והשיגוך
בישיבת ההנהלה השבועית, כל מנהל מציג את סטטוס המחלקה שלו,  בין היתר פירוט ותיאור של מה התחדש, מה התקדם, מה הסתיים ואתגרים עימם מתמודדת המחלקה. השבוע במהלך הישיבה, יריב הציג בצניעות מהולה בגאוות יחידה, את ההישג של עמידה ביעדים המאתגרים שהוגדרו למחלקתו – עמידה מכובדת ונאה שבהחלט ראויה לשבח. לצד זה המשיך יריב והציג גם את סטטוס הנושאים הנוספים שכרגע נמצאים בתהליך עבודה וכן נושאים חדשים שעלו במהלך השבוע. מכאן דיון ההנהלה התמקד בנושאים הפתוחים ובאתגרים שעלו ע”י יריב — זה טוב ונכון. עם זאת ההישג המרשים – היעדים המכובדים שהושגו, התמסמסו על שולחן הדיונים והתקבלו לכל היותר כמובן מאליו ללא הבעת הערכה רצינית על ההישג החשוב או/ו עצירה לחשיבה וללמידה על הגורמים שסייעו להשגת יעדים מכובדים אלה.
דוגמא נוספת היא של ירון מנכ”ל בחברה ידועה, שזוכה לביקור קבוע מירדן מנהלת הרכש, ביקור שתמיד נפתח במילים “אתה יודע כמה חסכתי לחברה במשא ומתן עם הספק הזה…” ירון לא מבין מה ירדן רוצה ממנו, היא עושה את העבודה השוטפת שלה, למה היא מדווחת לו בכל הזדמנות על נושאים פעוטים לכאורה. ובכלל ירון מעיד על עצמו ש – ‘להגיד מילה טובה ולהחמיא זה לא הצד החזק שלו….’
הרי שכשמשהו לא מתנהל כמצופה אף אחד לא נמנע מלומר את הנדרש – ולרוב בצדק ! למה אם כן כשהדברים מתוקתקים ואף מעבר למצופה, זה זוכה לרוב להד קצר וחלש אם בכלל? איך זה שלביקורת תמיד יש זמן ומקום, אך המילים הטובות לא תמיד מגיעות אל הראויים להם?
על כך בפרשת השבוע, פרשת כי תבוא שם נאמר:
“וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (דברים כ”ח, ב’).
נשאלת השאלה,
אם הובטח לנו שיבואו עלינו הברכות מה משמעות תוספת המילה ‘וְהִשִּׂיגֻךָ’?
נסביר,
עפ”י הפרשן שער בת רבים, ישנו מצב בו אדם בורח מברכה כי אינו יודע שזו לטובה ואינו מכיר כי זו ברכה לכן אמרה התורה, במקרה זה, הברכה תשיג את מי שראוי לקבלה.
הכלי יקר מפרש כי הברכות הכתובות בהקשר לפסוק זה רומזות על שררה. שהרודף אחרי שררה – השררה בורחת ממנו והבורח מהשררה – השררה תרדוף אחריו ותשיגהו (- עירובין י”ג).
פירוש נוסף – מתמקד בחוסר האיזון הקיים במערכת החובות והזכויות –
אדם חי בעולם של חובות וזכויות. לרוב את החובות האדם נתבע לשלם / למלא ולעיתים אף קיימת מערכת אכיפה כדי לעקוב ולאכוף את תשלום החוב. אך לא כך לגבי הזכויות. שכן למשל המוסדות והארגונים אינם ששים לשלם את המגיע לאדם בגין זכויותיו ובטח לא לעקוב אחר מימוש הזכויות. לרוב על אדם זכאי לתבוע, ולעיתים אף ‘ללכת ולשוב’ על מנת לקבל *רק* את אשר מגיע לו – את אשר הוא זכאי לו.
התורה, אם כן, בהוספת המילה ‘וְהִשִּׂיגֻךָ’ מדגישה את ערך ההגינות והאיזון – שכן, אדם יקבל את זכויותיו מאחר וראוי להם – בין אם יבקשם ובין אם אינו יודע שזכאי להם – זכויותיו ישיגו אותו כשם שמשיגים אותו לתשלום חובותיו.
אמנם, רוב האנשים עושים את הנדרש מהם שלא על מנת לקבל מילה טובה אלא מתוך אחריות ומחויבות לתפקידם. עצם ההצלחה והסיפוק העצמי מכך, היא המתנה של כל אחד לעצמו – היא זו שבונה את המקצועיות והאישיות – וזה אולי גם חלק מהפירוש של ‘וְהִשִּׂיגֻךָ’.
עם זאת ובאופן שאינו סותר: (א) ברמה אישית – מי לא אוהב לשמוע מילה טובה בכלל, ומהממונים בפרט? בכוחה של המילה הטובה להעלות את האדרנלין והמוטיבציה האישית (ב) ברמה הארגונית – ההכרה בהצלחות מעבר להגברת המוטיבציה והרצון להשתייך לקבוצה מנצחת, בכוח תיחקורם למפות את הנושאים הארגוניים שתורמים להצלחה ולמקד את החשיבות בשימורם ובחיזוקם כדי לשמור על הרף הגבוה. כך למשל ניתן להוסיף לדיונים הקבועים בנושא ניהול סיכונים, גם ניהול וניתוח של ההזדמנויות.  כתוצאה, ישיגוך המוניטין – השם הטוב, הכולל אמינות, מקצועיות ואיכות – ישיגוך העיסוק האמיתי של האירגון ולא כיבוי השריפות.
 
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.