ויחי --
סמלים ומנהיגות
כמו לאנשים – גם לארגונים יש טקסים – שמבחינה רציונלית נראים לכאורה כחסרי חשיבות אך ברמה האישית, האנושית ואף הערכית והתרבותית הינם בעלי משמעות שלא תסולא מפז.
כך למשל, יש מקומות שנוהגים לתלות בלון בעמדה של עובד לציון יום הולדתו, בלון פשוט מתוך אריזה של 100 בלונים. החשיבות של הבלון היא אינה בגומי מנופח – אלא בתשומת לב, ביחס אישי – באמירה ללא מילים: ‘חשוב לנו לשמח אותך ביום הולדתך – כי אתה חשוב לנו’.
דוגמא נוספת היא בהיבט הארגוני – ישנם ארגונים שהציבו פעמון גדול במרכז הבניין, שבעת הצלחה והישג, כגון זכייה במכרז חשוב, מצלצלים בפעמון, כך כל עובדי החברה שומעים ושותפים גאים להדי ההצלחה. כאמור צליל הפעמון טומן בחובו רובד נוסף, עמוק ומשמעותי הכולל בין היתר – מינוף סיפור הצלחה, גאוות יחידה, הערכה למאמץ המשותף מבלי לקחת אותו כמובן מאליו, ובכלל משרה אווירת עשייה חיובית של מרץ ומוטיבציה אישית, צוותית ובין הממשקים.
כאמור, לפעולות ארגוניות סימליות, שיתכן ונתפסות כשוליות בעינים זרות, יש רובד משמעותי ועמוק.
על כך בפרשת השבוע, פרשת ויחי שם נאמר:
וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי–וַיִּשָּׁבַע, לוֹ” (בראשית מ”ז, ל-ל”א).
יעקב מבקש מבנו יוסף לקבור אותו בקבר אבותיו בחברון. יוסף נענה לבקשה במילים: “אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ” ואז, יעקב מבקש מיוסף להישבע.
נשאלת השאלה,
האם הבטחת יוסף אין בה כדי להניח את דעתו של יעקב?
נסביר,
רוב הפרשנים מסבירים שיעקב לא חשש שיוסף לא יקיים את דבריו, אלא שיעקב רצה חיזוק שלא יהיה עיכוב להבטחה זו מצד פרעה. חיזוק לכך ניתן לראות בדברי פרעה ליוסף שאומר לו, “עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ” (נ’, ו’). כלומר, משתמע שלולא השבועה, יתכן ופרעה לא היה מאפשר ליוסף לצאת ולקבור את אביו בקבר אבותיו, כפי שביקש.
פירוש נוסף —
כאמור, יעקב מבקש מיוסף בנו 2 בקשות:

1. להיקבר עם אבותיו “וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי”
2. לא להיקבר במצרים אפילו לא לזמן מועט “וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם”

ונראה כי יוסף בתגובה עונה באופן כללי לשתי הבקשות: “אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ” יעקב בהמשך לדברים אלה מבקש ממנו להישבע – אך הבקשה של יעקב לשבועה לא נבעה מתשובתו של יוסף (“אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ”), אלא תוכננה מראש ע”י יעקב שהרי כבר בפסוק הקודם ביקש יעקב מבנו: “שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי” שמייצג את הטקס הסימלי של השבועה. בדומה לאברהם שהשביע את עבדו אליעזר (“וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ…שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי” כ”ד, ב’).
אם כן, כפי שהוסבר ע”י הפרשנים לעיל יעקב אכן בטח שבנו יעשה כבקשתו, אך בהיותו משנה למלך ועסוק במיוחד, בעניינים הכלכליים חשש לא יתפנה לכך בקלות, הן בשל הגבלה מפרעה והן בשל עומס מתוקף תפקידו, ולכן כאמור ביקש לתת משנה תוקף להבטחת בנו ולהשביעו, כאמור ללא קשר לתגובתו.
באופן מעניין, תגובתו של יוסף “אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ” מבטאת, כך נראה את כוונתו ל-“אעשה כמוך”, כלומר, שגם הוא – יוסף, מתכוון לבקש מבניו, כשיגיע יומו, להעלותו לארץ כנען ולקוברו שם ולא להשאירו במצרים, בדיוק כפי שביקש אביו יעקב ממנו.  טקס ההשבעה של יוסף, אם כן, אינו בשל חוסר אמון שמטיל יעקב בקיום ההבטחה אלא מושרש בעומק המשמעות של טקס זה – הן כמחייב את פרעה והן כמחייב את יוסף.
יכולתו המנהיגותית של יעקב משמשת ליוסף כמגדלור ומעוררת השראה, הזדהות ורצון לעשות את אותו הדבר, אשר נתפס, בהיותו מגיע מיעקב כדבר הנכון – באופן הנכון.
באופן דומה, כאמור גם בעולם הארגוני,ישנם טקסים כגון: ציון ימי הולדת, ציון הצלחות וזכיה במכרזים, עובדים מצטיינים, אירועי חברה, פרידה מקולגה וכו’. מעבר למשמעות העמוקה של טקסים אלה, הם גם מסמלים שפה ותרבות ארגונית ומהווים אף פלטפורמה למנהיגות הארגון להעברת מסרים ערכיים ובכך לשמר ולהשפיע על התרבות הארגונית ועל התנהגות העובדים בארגון.
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.