כי תישא - פרה

מיקום, ייעוד, חשיבות

לפי המיקום במבנה הארגוני ניתן להעריך באופן דיי מדויק, בהתאם לענף העבודה, את הסמכויות של העובד, האחריות שלו, רמת השכר והתנאים הנלווים, מספר ימי חופשה, האם יקבל חניה שמורה, האם ישב באופן-ספייס או במשרד, האם ישב עם שותף במשרד או לבד, האם יהיה חלון בחדר, האם המשרד ימוקם בחדר פינתי פלוס פינת ישיבה, האם יקבל רכב חברה ואיזה סוג, האם יהיה שותף לבונוסים או שאולי אפילו לא יידע שחולקו בונוסים בחברה, ועוד.
המבנה הארגוני הוא אינו רק שרטוט טכני לכאורה המורכב מקווים ומלבנים, אלא הוא כח המסייע לארגון להשיג את מטרותיו ע”י חלוקת הפעילות הארגונית ל– מחלקות, תפקידים ולתחומי סמכויות והגדרת ההקשר ויחסי הגומלין ביניהם. כמו-גם הוא מסייע למיקוד בתהליך הגיוס ומהווה אמצעי לתיאום ציפיות בין העובד למנהליו, הן ברמת האחריות והסמכות והן ברמת התגמולים – השכר והתנאים הנלווים.
יתר על כן, נציין כי גם בתוך כל רמה ארגונית – קיימת שונות והיררכיה בהתאם לחשיבות ותרומת המחלקה והתפקיד בהשגת המטרות הארגוניות (למשל תפקיד ליבה אל מול תפקיד תומך ליבה).
על כך בפרשת השבוע, פרשת כי-תשא שם נאמר:
“וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת–לְרָחְצָה; וְנָתַתָּ אֹתוֹ, בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה, מָיִם” (שמות ל’, י”ח).
באופן מעניין, הכיור אינו מוזכר בפרשות הקודמות – תרומה ותצווה, ששם פורטו כלי המשכן, בגדי הכהונה וכלי הקודש.
נשאלת השאלה,
מדוע נפקד איזכורו?
נסביר,
עפ”י פירוש בכור שור, הכיור שונה משאר הכלים מאחר ובעוד הכלים האחרים נעשו לעבודה במשכן (מזבח, מנורה, שולחן), הכיור אינו מיועד לעבודת המשכן, אלא תפקידו מתמקד בהכשרת האדם לעבודה במשכן (=תפקיד תומך ליבה).
פירוש נוסף מסביר כי הכיור לא נזכר עם שאר הכלים, מאחר שלא נעשה מתרומת כל העם, כמו יתר הכלים, אלא הכיור נעשה מתרומה סקטוריאלית של הנשים בלבד, ולכן נזכר כאן בסמוך לפרשת הבשמים (כ”ב-כ”ו).
אך האם בשל היותו מנדבה סקטוריאלית-נשית, תפקידו נתפס כפחות חשוב או קדושתו בדרגה נמוכה יותר?
על מנת להשיב, נבחן העניין לפי מיקום הכיור, ייעודו וחשיבות הפעולה לו הוא משמש:

1. מיקום – בין המזבח לבין פתח אוהל מועד. כך שכל מי שרצה להקריב קורבן או להיכנס למשכן, חייב לעבור דרך הכיור כי הוא במיקום ‘בין’.
2. ייעוד – רחיצת הידיים והרגליים לפני עבודה או/ו כניסה למשכן.
3. חשיבות הפעולה – חשיבות מעשה הרחיצה ניכרת מחומרת העונש המוטל על כהן אשר מדלג על פעולת הרחיצה “וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ” (ל’, כ”א).

לעיתים ניתן להסיק כי מי שנמצא ‘בין’, יכול להיתפס כפחות חשוב יחסית לאלה הנמצאים מצדדיו (למשל על משקל: בין עבודות, בין ערביים וכו’). מכאן, בצד אחד של הכיור נמצא פתח המשכן, אשר רומז על צניעות, ענווה וטהרה ובצידו השני, המזבח, אשר רומז על חרטה מחד ונכונות לסלוח ולעשות למען אחר, מנגד. ובדיוק כאן טמונה חשיבותו של הכיור — בעצם הקשר שהוא יוצר בין החוץ לבין פנים המשכן, אמצעי חיצוני המשמש לחיזוק פנימי – מהותי.
כל עניין ומצב, חשוב לבחון את הקשרו (בין הפתח למזבח), לצד מיקומו, ייעודו וחשיבותו למטרה הכוללת. בחינה של סיטואציה ללא הקשרו, לרוב תפספס את המהות, שכן לעיתים דווקא הקווים המחברים, מהווים את ליבת המהות – הסינכרון והסינרגיה.
גם  במבנה הארגוני, מעבר לקווים ולמלבנים בשרטוט המוכר, לצד ההיררכיה והמיקום, ישנה חשיבות גם לבחינת ייעודו של התפקיד וחשיבות תרומתו המקצועית לפעילות העסקית הכוללת ולהשגת המטרות הארגוניות ומכאן כאמור, גם נובע ומוגדר הגדרת התפקיד בהיבטי האחריות והסמכות לצד התגמולים – השכר והתנאים הנלווים.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.

גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה