מאמר חגיגי לכבוד פסח:

שווה לצפות

מחקר שפורסם ב- Psychological Science מסיק כי בכוח הציפייה לאירוע משמעותי, לספק לנו לפחות את אותה מידת אושר שיספק לנו האירוע עצמו, ולפעמים אף יותר. תחושת הציפייה ממלאת את המצפה באושר שמשפיע לטובה על הדרך בה הוא חווה את חייו, משפר את יחסיו עם הזולת וממלא בתחושת אופטימיות.
הציפייה, כאמור, מעוררת את השאיפה לחוויות ולהתנסויות חיוביות. כך למשל ההתרגשות שחווים לפני חופשה מהווה חלק בלתי נפרד מהחופשה עצמה – מה שנקרא אפקט שדה התעופה. שכן לכאורה, החופשה מתחילה רק כשנוחתים בארץ היעד. עם זאת, רבים שותפים לתחושה כי חו”ל מתחיל כבר בשדה התעופה – שם כבר חשים כי ניתן להניח את חיי השגרה מחוץ לטרמינל, לנקות את הראש ולפנות עצמנו לחוויה והנאה.
על כך, בקריאת התורה של שבת חול המועד פסח, שם נאמר:
“אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר–שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב” (שמות ל”ד, י”ח).
נשאלת שאלה מעניינת:
למה הכוונה ב-‘שמירת’ חג המצות? הרי אם כוונת ה-‘שמירה’ היא לאכילת מצות, כבר נאמר: “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת” ואם הכוונה היא לאיסור חמץ גם זה כבר נאמר: “וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ” (שמות י”ג, ז’).
אם כן – מה למעשה הכוונה במילה ‘תִּשְׁמֹר’?
נסביר,
פסח נזכר כאן לאחר האזהרה שלא ללכת אחרי עבודת אלילים ופסלי הגויים יושבי הארץ. האזהרה: “אֱלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשֶׂה-לָּךְ” (ל”ד, י”ז) רומזת למעשה העגל, שבמעשה זה העם באופן סמלי, מסר גורלו וחייו בידי עבודה זרה. כאמור הפסוק הבא הוא: “אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר”. מה הקשר, אם כן, בין עבודה זרה לשמירת חג המצות?
הקשר טמון בהבנה כי השמירה על חג המצות הינה עצם הציפיה במהלך כל השנה לחג הגאולה (בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל) וזאת מאחר וציפייה זו למעשה כוללת מצד אחד, את זיכרון התקופה הקשה של העבדות והסבל תחת שלטון זר במצרים ומצד שני, לאור הנ”ל, חיזוק הצורך והרצון להגנה ולחסות תחת כנפי אלוהי ישראל שגאלם ויגאלם, בניגוד לאלוהי מסכה ועבודה זרה.
השמירה אם כן כוללת במהותה את הציפייה לגאולה – לעתיד טוב יותר.
השימוש במילה “תִּשְׁמֹר” במובן של ציפייה נזכר גם בנושאים נוספים כגון: אצל יעקב: “וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר” (בראשית ל”ז, י”א), שם רש”י מפרש כי יעקב ‘היה מצפה וממתין מתי יבוא וכן שומר אמונים’. וכך גם הציפיה לשבת – היא שמירת שבת שנאמר: “אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ” (ויקרא י”ט, ל’)
אם כן, הציפיה לגאולה היא למעשה הציווי בשמירת החג. והגאולה היא ההכנה המתאימה לקבלת התורה – שכן, מדובר בחוליות שרשרת, שנאמר: “אם אין קמח אין תורה” (אבות ג, יז). ערך המילה ‘קמח’ בגימטרייה הוא 148 כמו ערכה של המילה ‘פסח’, לומר לנו שאם אין פסח, אין תורה כלומר = שבועות. שרשרת הקמח, היא מחזורית וכוללת ציפייה במהלך השנה כולה לאירוע משמעותי = הגאולה.
עפ”י הויקיפדיה ציפייה היא רגש המקושר לתחושות עונג, התלהבות ולעיתים גם חרדה בנוגע למאורע טוב הצפוי להתרחש בעתיד. הציפייה היא חלק מתחושת התקווה להתגשמות התרחשות רצויה כלשהי.
בימים אלה —
כולנו חיים בציפיה ותקווה —
לבריאות איתנה ובשורות טובות
ולחזרה מהירה לשגרה הברוכה.
הציפיה והתקווה לעתיד טוב יותר,
הם המסייעים לנו לשמור על הכללים וההנחיות —
וממלאים אותנו בתחושה שהימים המשונים והמאתגרים יסתיימו והשגרה תגיע.
חג בריא ושמח 🙂
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.