נשא -
מורכבות השינוי: אינטרס אישי וצורך קולקטיבי
אומרים כי ‘הקורונה היא תקופת מעבר – בין מי שהיינו לבין מי שאנו מסוגלים להיות’
נראה שתקופה זו מאופיינת בעיקר בשינויים – חלקם נובעים מאילוצים חדשים וחלקם מחשיבה והסתכלות אחרת, חלקם נובעים מהצורך להתייעל וחלקם מהצורך ליצור ולמנף הזדמנויות חדשות.
כך למשל ארגונים רבים עסוקים בימים אלה בשאלות הקשורות לייעוד הארגון – אלו שירותים ימשיכו להיות רלוונטיים לצד אלה שנכון לקצץ? בשאלות הקשורות לשינויים בצרכים ובציפיות של הלקוחות, כמו-גם בבחינת הזדמנויות חדשות להתרחבות לתחומים חדשים ולקהלי יעד נוספים.
שינויים – אם כן זו רוח התקופה. עם זאת, נציין כי שינוי הוא דבר מורכב, שכן לצד ההזדמנויות והסיכויים הטמונים בו, יש גם חששות וסיכונים הכוללים בין היתר תחושה של הפסד, חשש מפני הלא-ידוע וחרדה מאי-ודאות. מכאן שהקושי לשינוי בדרך כלל נובע מסיבות סובייקטיביות-רגשיות וקבלתו תלוי גם באופי האדם, חוויותיו והתנסויותיו בעבר, כמו-גם מרמת ההשפעה של השינוי על השגרה האישית שלו.
על כך בפרשת השבוע, פרשת נשא, שם נאמר:
“וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (במדבר ה’, ד’).
בני ישראל מצטווים לשלוח אל מחוץ למחנה את הטמאים: הצרוע, הזב וטמא הנפש.
העם, כך נראה מהפתיח לפסוק, מקיים מיד את המצווה.
אם כן נשאל,
לשם מה הכפילות בפסוק, מה הטעם לציין “וַיַּעֲשׂוּ-כֵן” / “כֵּן עָשׂוּ” גם בתחילת הפסוק וגם בסופו?
נסביר,

• עפ”י פירוש ענייני הפרשה – לאחר שבני ישראל חנו על פי הדגלים לשלוש מחנות: שכינה – לויה – ישראל, הבינו כי קיימת משמעות למחנות אלה, מכאן, בטרם נצטוו על הוצאת הטמאים אל מחוץ למחנה, הם כבר עשו זאת בפועל. לכן אין מדובר בכפילות אלא “וַיַּעֲשׂוּ-כֵן”, מציין קבלת ההוראה ממשה, לצדו “כֵּן עָשׂוּ”, הינו בלשון עבר ומציין שישראל כבר עשו זאת מהבנתם ממבנה החניה, טרם הציווי המפורש.
• ואפשר גם להסביר:
  כאשר ישנה הוראה הכופה שינוי בחיי השגרה – על אף שמדובר במגבלות שוות לכולם – יש להם השפעה שונה על כל אינדיבידואל – ולכן יש כאלה שלא יקבלו זאת בעין יפה וברצון (ע”ע מגבלות קורונה). בפסוק זה, נצטווינו להרחיק מהמחנה כל טמא לרבות, הורים, קרובים, בעלי המעמד וכו’. מכאן, עולה סבירות כי יהיו אנשים שיחושו קושי עם הציווי, יתנגדו ויתחמקו מהריחוק הנדרש. לכן גם עפ”י פירוש זה, אין מדובר בכפילות אלא בתיאור הציות לציווי, עפ”י רמות ההשפעה השונים. בעוד “וַיַּעֲשׂוּ-כֵן” מתייחס לכלל בני ישראל – אלה המושפעים מהציווי באופן כללי ועקיף, “כֵּן עָשׂוּ” – מתייחס לטמאים עצמם – אלה המושפעים מהציווי באופן אישי וישיר – אלה שצריכים לצאת אל מחוץ למחנה. מכאן ש-“כֵּן עָשׂוּ”, מתייחס לכך שגם אלה שעשויים היו להתנגד לשינוי זה, הבינו הצורך בשמירת המחנה טהור וקדוש, ושיתפו פעולה והתרחקו, ללא צורך בכפייה ואכיפה. הכפילות, אם כן, באה לבטא ציות וביצוע ע”י אנשים המושפעים באופן שונה מהשינוי.

באופן דומה על פי הנחיות משרד הבריאות ישנן הנחיות שמכוונות לכלל האוכלוסייה וכן הנחיות ספציפיות למי שנדרש להיות בבידוד. ציות להוראות ע”י כלל האוכלוסייה לצד הנדרשים לבידוד – הינם צעדים המשלימים זה את זה ורק יישום – מתוך הבנה – של 2 ההנחיות גם יחד ישיגו המטרה.
שינוי כאמור הוא מורכב. יישום אופטימלי מחייב היענות וביצוע של הכלל – אלה המושפעים בעקיפין, ושל הפרטים – עליהם השינוי משפיע באופן ישיר ומשמעותי. בקבוצה זו המחויבות ליישום השינוי, יבוא לידי ביטוי בכח ההבנה והרצון ולא בכח הסמכות והאכיפה.
לכן ישנה חשיבות לזהות את הצפויים להביע התנגדות או קושי בקבלת השינוי, לנסות להבין את המניעים, לתכנן תשובות מספקות וכן דרכים לרתום גם אותם לתהליך – באופן רציונלי ואמוציונלי כאחד.
 
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.