פרשת השבוע - "עקב".
 
השבת נקרא בע"ה את פרשת "עקב" המביאה בפנינו את המשך נאומו של משה בסקירתו את שעברו עד כה ומכין אותם להגעה ליעד הנכסף: *"ארץ טובה, ארץ נחלי מים....ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"*. ויחד עם זאת מזהיר אותם משה, כמו גם את כולנו, מפני יהירות וזחיחות הדעת בתקופת הצלחה ושגשוג: *"ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה…"* שיוביל בהכרח לשכוח את מי שהעניק את כל הטוב הזה, ו"למינוף" התכונה האנושית שקנתה מקום של כבוד מפוקפק באישיותו של האדם: *"ורם לבבך…"*. ויותר משמכוונים דבריו לעומדים מולו, הוא מדבר אלינו….
ואכן ברמת פשוטו של מקרא, ניתן להבין שעלינו לנהוג בענווה ואל לנו לייחס לעצמנו את ההצלחות והנכסים שהגיעו כתוצאה מכך, אלא לדעת שהכל מעם ה' שנתן לנו את הכוח לעשות זאת…
הר"ן, רבנו ניסים גירונדי זצ"ל  הביא בדבריו, כי כל אדם הגיע לעולם הזה עם ייעוד ולצורך כך צויד בכלים וכישורים שיאפשרו לו לממש ייעודו. ולכן, כוונת משה בדבריו היא שעל האדם לעשות כל שלעיל ידו במהלך חייו על מנת להוציא מן הכוח אל הפועל את יכולותיו וכישוריו ולעשות שימוש מועיל בכלים שקיבל כדי שיוכל לומר בפה מלא: *"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"* כלומר, למרות שעשיתי את שאמור הייתי לעשות והשגתי את הייעד, לא אשכח את ציוויו של משה: *"וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל…"*
לכן, במקום שנביט בקנאה בזולת ונבכה למה יש לו ולי אין, למה הוא זכה ואני לא...ונבכה על "מר גורלנו"...למה? כמה? איך ? ומה? רצוי שנחפש את "הכלים" בהם בורכנו ולהשתמש בהם באופן מושכל על מנת להוציא מן הכוח אל הפועל את יכולותינו וכישורינו שיובילונו למימוש ייעודנו כי זהו הכוח שלנו לעשות חיל והוא שעושה את ההבדל בין הצלחה לכישלון. ועל כך אמר הראי"ה קוק זצ"ל: *"בן אדם, עלה למעלה עלה. כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דרוש אותם, וימצאו לך מיד…"*  אז בואו נגלה את "הכנפיים" שלנו ונמריא אל-על לפסגות של חיינו ובל נשכח את מי שנתן לנו את הכנפיים למימוש ייעודנו בחיים.