לא אבסולוטי, לא יחסי – אלא בעיני המתבונן
לאחרונה אנו עדים לשני תהליכים דומים ולכאורה לא קשורים, בנושא מינוי שופטים. שכן, בעוד בארה”ב מתנהלת מחלוקת בין רפובליקניים ודמוקרטיים בנוגע למינוי השופטים שיכהנו בבית משפט לחוקה, בארץ מתנהלת המחלוקת לגבי מינוי שופטים שיכהנו בבית משפט העליון (-וכבג”‘ץ, כשידרש).
נראה כי הבסיס למחלוקת טמון בהבנה כי מעבר לחוק האובייקטיבי לכאורה, ישנו גם גורם אנושי המשפיע על כל החלטה. גורם שכולל: רקע, אמונות וערכים אישיים, נטיות לב, כמו-גם שיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים של מקבל ההחלטות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת נח, שם נאמר:
“אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ” (בראשית ו’, ט’)
בני דור המבול השחיתו את דרכם לפני ה’: “וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים” (י”א) וגם התנהגו ברוע זה לזה “וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס” (י”א). בשני אלה נח בלט ובזכותם ניצל מגורל המבול. שכן, צדיק – נהג  בין אדם לחברו, בצדקה, חסד ויושר. תמים – היה ישר עם אלוהים, כמו “תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (דברים י”ח, י”ג).
עפ”י רש”י (- סנהדרין ק”ט) “יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר. יש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום“.
הרי ה’ אומר לנח: “כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה” (ז’, א’) וכן נאמר: “נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים”,  אם כן מה יש לדרוש אותו לגנאי?
נראה כי שתי הדעות המובאות ברש”י מתבססות על המילה “בְּדֹורֹתָיו”, שכן:

• הדורשים לשבח (כגון: ריש לקיש) מסבירים כי היה יכול לומר ‘בדורו’, אך השימוש בלשון רבים, בא להדגיש שנח היה צדיק בדור הזה וגם בדורות הבאים אחריו. כלומר עפ”י גישה זו, נח היה צדיק אבסולוטי.
• הדורשים לגנאי (כגון: ר’ יוחנן) טוענים כי הפסוק היה יכול להתקיים גם ללא ‘בְּדֹורֹתָיו’, תוספת מילה זו באה להדגיש כי נח אמנם היה ‘צַדִּיק תָּמִים’ אך, רק בדורו. בדור של רשעים הוא נחשב צדיק. כלומר עפ”י גישה זו, נח היה צדיק יחסית לדורו ולא באופן אבסולוטי.

נראה כי ניתן להבין את בסיס המחלוקת, בין ר’ יוחנן שדרש את נח לגנאי לבין ריש לקיש שדרש אותו לשבח, עפ”י ניסיון החיים שלהם והרקע האישי של כל אחד. נסביר:

• רבי יוחנן היה צדיק, דורש מעצמו ומחמיר עם עצמו (יומא דף פ”ו ע”ב) כך למשל ציין כי: “חילול ה’ כיצד? אמר רבי יוחנן כגון אני, שהולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין“. מכאן שצדקתו של נח לא נתפסה בעיניו כהישג גדול.
• לעומתו, ריש לקיש, שלימים אף הפך להיות גיסו, היה בעברו ראש שודדים אשר קיבל על עצמו ללמוד ולקיים את התורה. ריש לקיש, אם כן, מכיר ומודע לאתגרים ולקושי לקיים מצוות בסביבה לא אוהדת ולכן דורש את נח לשבח כי מעריך את המאמץ הנדרש ללכת נגד בני דורו.

כך שנראה למעשה שהשיפוט לגבי נח, הוא אינו רק אבסולוטי או רק יחסי אלא, בעיקר בעיני המתבונן. שכן, אין ספק כי לגורם האנושי יש השפעה משמעותית על נקודת המבט וההשקפות של כל אדם. כך למשל בקבלת החלטות, גם כשכל הנתונים האובייקטיבים זהים ואף כשמדובר בחוק, אנשים מקבלים החלטות שונות. שכן, לא ניתן להתעלם מהרקע האישי, אמונות וערכים, נטיות לב, כמו-גם שיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים של פירוש המציאות ע”י מקבל ההחלטות.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.

 
לא אבסולוטי, לא יחסי – אלא בעיני המתבונן
לאחרונה אנו עדים לשני תהליכים דומים ולכאורה לא קשורים, בנושא מינוי שופטים. שכן, בעוד בארה”ב מתנהלת מחלוקת בין רפובליקניים ודמוקרטיים בנוגע למינוי השופטים שיכהנו בבית משפט לחוקה, בארץ מתנהלת המחלוקת לגבי מינוי שופטים שיכהנו בבית משפט העליון (-וכבג”‘ץ, כשידרש).
נראה כי הבסיס למחלוקת טמון בהבנה כי מעבר לחוק האובייקטיבי לכאורה, ישנו גם גורם אנושי המשפיע על כל החלטה. גורם שכולל: רקע, אמונות וערכים אישיים, נטיות לב, כמו-גם שיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים של מקבל ההחלטות.
על כך בפרשת השבוע, פרשת נח, שם נאמר:
“אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ” (בראשית ו’, ט’)
בני דור המבול השחיתו את דרכם לפני ה’: “וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים” (י”א) וגם התנהגו ברוע זה לזה “וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס” (י”א). בשני אלה נח בלט ובזכותם ניצל מגורל המבול. שכן, צדיק – נהג  בין אדם לחברו, בצדקה, חסד ויושר. תמים – היה ישר עם אלוהים, כמו “תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (דברים י”ח, י”ג).
עפ”י רש”י (- סנהדרין ק”ט) “יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר. יש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום“.
הרי ה’ אומר לנח: “כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה” (ז’, א’) וכן נאמר: “נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים”,  אם כן מה יש לדרוש אותו לגנאי?
נראה כי שתי הדעות המובאות ברש”י מתבססות על המילה “בְּדֹורֹתָיו”, שכן:

• הדורשים לשבח (כגון: ריש לקיש) מסבירים כי היה יכול לומר ‘בדורו’, אך השימוש בלשון רבים, בא להדגיש שנח היה צדיק בדור הזה וגם בדורות הבאים אחריו. כלומר עפ”י גישה זו, נח היה צדיק אבסולוטי.
• הדורשים לגנאי (כגון: ר’ יוחנן) טוענים כי הפסוק היה יכול להתקיים גם ללא ‘בְּדֹורֹתָיו’, תוספת מילה זו באה להדגיש כי נח אמנם היה ‘צַדִּיק תָּמִים’ אך, רק בדורו. בדור של רשעים הוא נחשב צדיק. כלומר עפ”י גישה זו, נח היה צדיק יחסית לדורו ולא באופן אבסולוטי.

נראה כי ניתן להבין את בסיס המחלוקת, בין ר’ יוחנן שדרש את נח לגנאי לבין ריש לקיש שדרש אותו לשבח, עפ”י ניסיון החיים שלהם והרקע האישי של כל אחד. נסביר:

• רבי יוחנן היה צדיק, דורש מעצמו ומחמיר עם עצמו (יומא דף פ”ו ע”ב) כך למשל ציין כי: “חילול ה’ כיצד? אמר רבי יוחנן כגון אני, שהולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין“. מכאן שצדקתו של נח לא נתפסה בעיניו כהישג גדול.
• לעומתו, ריש לקיש, שלימים אף הפך להיות גיסו, היה בעברו ראש שודדים אשר קיבל על עצמו ללמוד ולקיים את התורה. ריש לקיש, אם כן, מכיר ומודע לאתגרים ולקושי לקיים מצוות בסביבה לא אוהדת ולכן דורש את נח לשבח כי מעריך את המאמץ הנדרש ללכת נגד בני דורו.

כך שנראה למעשה שהשיפוט לגבי נח, הוא אינו רק אבסולוטי או רק יחסי אלא, בעיקר בעיני המתבונן. שכן, אין ספק כי לגורם האנושי יש השפעה משמעותית על נקודת המבט וההשקפות של כל אדם. כך למשל בקבלת החלטות, גם כשכל הנתונים האובייקטיבים זהים ואף כשמדובר בחוק, אנשים מקבלים החלטות שונות. שכן, לא ניתן להתעלם מהרקע האישי, אמונות וערכים, נטיות לב, כמו-גם שיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים של פירוש המציאות ע”י מקבל ההחלטות.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.