פרשת שמות
לא לאלימות בארגון
בקוד האתי של חברה ידועה, המילה ‘אלימות’ מופיעה 3 פעמים: “החברה מחויבת ליצירת סביבת עבודה נקייה מכל סוג של הטרדה, אפליה או אלימות מכל סוג שהיא…כמובן שאין מקום בין עובדי החברה לגילויים של אלימות מילולית, אלימות פיזית, או לכל סוג אחר של הטרדה ואיום.“
לצד ההצהרות היפות והגדרת קווים אדומים לאלימות כהתנהגות שאינה הולמת, באחריות מנהלים לממש נושא זה ולפעול מידית, הלכה למעשה, מבלי למצמץ להוקעת התנהגות אלימה. שכן ישנן התנהגויות שמנהל טוב לא יכול להיות סובלני כלפיהם. היכולת של ארגון, להוקיע באופן חד משמעי, התנהגויות שאינן הולמות את רוחו וערכיו היא זו שבונה את יסודותיו ואת חסינותו, את הסולידריות בין האנשים ואת שיתוף הפעולה ביניהם לאורך זמן. בעוד שהתעלמות מהתנהגות לא ראויה, לא רק שאינה פותרת את הבעיה היא אף מעצימה אותה.
על כך בפרשת השבוע, פרשת שמות שם נאמר:
“וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ” (שמות ב’, י”ג)
הגמרא במסכת סנהדרין (דף נ”ח ע”ב): ‘אף על פי שעוד לא הכהו נקרא רשע. מכאן, שכל המרים יד על חברו נקרא רשע’. משה עד למחזה דומה למה שראה יום קודם לכן, שני אנשים ניצים. אך שלא כמו ביום האתמול, משה אינו מכה את מרים היד, אלא פונה אליו בדברים כדי להניאו מהרצון להכות את רעהו.
נשאלת השאלה,
במה שונה מקרה זה מהמקרה הקודם “אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי”?
נסביר,
הפתרון טמון בתוספת המילה “מֵאֶחָיו“: “אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו” (ב’, י”א). כשביום הראשון משה רואה איש מצרי מכה איש עברי – מאחיו, זה מעורר אותו להגיב הן בשל יסוד האחווה והן בכדי להגן על הנפגע – הנחות, מידי המשעבד האכזרי. אך ביום השני כאשר משה רואה ‘שני עברים’ ניצים, מאחיו – אף שלא מציין זאת, בניגוד ליום האתמול הוא מוכיח במילים את מרים היד. נראה כי תגובה זו של משה מושתתת על הידיעה שחברה אינה יכולה להתקיים אם תפתור את בעיותיה באלימות. משה כאדם שעתיד להנהיג את העם ולהנחיל להם ערכים ונורמות חברתיות, תורה וחוקים, יודע כי היסודות לקיום כל חברה הם צדק ומניעת אלימות.
רש”י אף מוסיף כי במילה “רֵעֶךָ”, משה אומר, למה תכה מי שרשע כמוך. כלומר עפ”י פירוש זה, משה למעשה מוכיח כרשע, גם את האדם המתכוון להכות וגם את האדם שיוכה. אף ששני הניצים רשעים בעיניו, משה פונה לזה שהרים ידו בשם רשע, ללמדנו שרשע הוא אדם שפוגע בסדר החברתי ובכבוד הזולת.
בני ישראל משועבדים בעבודת פרך למצרים ובמקום לשתף פעולה ולהתאחד נגד המשעבד הם עסוקים במחלוקות ביניהם. משה כמנהיג מבין כי עליו להנחיל ערכים ונורמות התנהגות כגון ‘לא לאלימות’ לצד אחווה וסולידריות, כתשתית חברתית לבניית יסודות נכונים ויציבים לחברה העתידית.
באופן דומה, חדוות יצירה, חדשנות ואנרגטיות, לא יכולים להתקיים באווירה ארגונית של אלימות ופחד. אלימות ארגונית פנים רבות לה. מכאן שבאחריות מנהלים ללמוד לזהות התנהגויות אלה ולהוקיע באומץ רב אלימות על כל סוגיה. במקביל להטמעת תרבות המעודדת פרגון, עבודת צוות וניהול שיח תרבותי ומכובד, גם כשעולים אי הסכמות וקונפליקטים. תשתית חברתית זו מהווה יסוד ארגוני ותרבותי קריטי, כפי שבאה לידי ביטוי במנהיגותו של משה.
מעבר לכך, באחריות כל אחד ואחת מאתנו ליישם הלכה למעשה את יסודות הקוד האתי ולהפוך את ההצהרות והמילים היפות לנורמות התנהגות יומיומיות, כי לכל אחד מאתנו העוצמה והיכולת להשפיע על עידוד האחווה והצדק מחד, ולהורדת רמת האלימות בסביבה שלנו, מנגד. זה בהחלט בידיים שלנו….
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.

גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.