פרשת תצווה -
הארגון כמשפחה…
נראה כי משבר הקורונה שם את המסמר האחרון בסלוגן הציני ‘הארגון כמשפחה’. אמנם בארגונים רבים קיימת אווירה משפחתית, המאופיינת בתחושה של לכידות ואכפתיות, מחויבות ונאמנות הן לארגון והן בין קולגות, יחסי קרבה, הערכה וכבוד הדדי.
אך בל נתבלבל, מקום עבודה אינו משפחה.
שהרי למשל המחויבות במשפחה אינה תלויה, במשבר כלכלי או בטעויות ‘גדולות מדי’, היא גם אינה תלויה בשיקולים עסקיים או בעמידה בתפוקות. משפחה גם אינה מפטרת, והמחויבות המשפחתית קיימת לאורך כל חיי האדם… ואף מעבר.
מכאן שאם יש נושא נוסף שמשבר הקורונה חידד והדגיש לארגונים רבים, הוא את ראיית האדם במרכז כמכלול לרבות משפחתו הפרטית, מבלי לנסות ‘להתחרות’ בה, לכאורה. שכן, כבר לא ניתן להתייחס לכל העובדים באותו האופן. למצב ולסטטוס המשפחתי יש השפעה ישירה על חוסן העובד ועל תפוקותיו. שהרי אין דומים למשל אתגריו של אדם עם 3 ילדים קטנים העובד מהבית, לאתגרי הרווק, או לאתגרי משפחות חד הוריות או לחילופין לאתגרי עובד עם בן משפחה בסיכון. נראה כי המעבר לעבודה מהבית, הוליד בארגונים הבנה חדשה של מהות ערך המשפחה.
על ערך המשפחה בפרשת השבוע, פרשת תצווה שם נאמר:
“וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי–תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה”  (שמות כ”ח, כ’)
החושן היה עשוי ארבעה טורים. בכל טור שלוש אבנים יקרות, עליהן חקוקים שמות שבטי ישראל.
לפי המסורת, בנימין היה חקוק על האבן ישפה.
נשאלת השאלה,
מדוע זכה בנימין באבן זו, “ְיָשְׁפֵה”?
נסביר,
נראה כי אבן הישפה, רומזת לערך דומיננטי אצל בנימין. ערך המשפחה. כך למשל בנימין ידע כי אחיו מכרו את יוסף, אך לא גילה דבר לאביו – ידע לשמור סוד, בכדי לשמור על אחדות המשפחה. וזה אשר נרמז באבן ישפה – יש פה ובכל זאת לא גילה. חיזוק נוסף למרכזיות ערך המשפחה אצל בנימין, הוא בדברי חז”ל המציינים את כיבוד האב של בנימין, אשר נשאר עם יעקב בכנען בשעה שאחיו ירדו למצרים.
יתר על כן, באופן סימבולי, החושן נכתב במקרא בכתיב חסר – ‘חשן’ – אותיות נחש. הנחש, מסמל רכילות ולשון הרע. כך למשל כשמשה אומר: “וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי” (שמות ד’, א’). ה’ מורה לו להשליך את המטה: “וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ” (ד’, ג’). רש”י מפרש, כי בכך נרמז למשה שדיבר לשון הרע על ישראל (=חשד שלא ישמעו ולא יאמינו) ובכך תפש אומנותו של הנחש. באופן דומה, כשאחיו של  יוסף השליכוהו לבור נאמר שהבור היה ריק, אך בפועל היו בו נחשים ועקרבים, לרמוז ליוסף שהביא דיבתם רעה ונקט בדרכו של נחש.
אם כן, מרכזיות ערך המשפחה אצל בנימין, באה לידי ביטוי בשתי התנהגויות (1) כיבוד אב (=יותר מאחיו שציערוהו במכירת יוסף) (2) לא גילה לאביו את מכירת יוסף – לא ריכל ולא דיבר לשון הרע בכדי לשמור על אחדות המשפחה. לכן זכה בנימין באבן הישפה בחושן, ואף זכה שבנחלתו ישכון המזבח המסמל את אחדות העם והשוויון.
אגב כך, בנימין נוהג בניגוד ליוסף, שהביא את דיבת אחיו לאביו ובכך גרם לפירוק המשפחה — יוסף מצא עצמו במצרים, יהודה יורד מגדולתו ועוזב, והאב יעקב, אבל.
ערך המשפחה, כפי שמיצג בנימין הוא פעמים רבות מקור לאושר, ביטחון ויציבות. בהיבט הזה, שינוי ההסתכלות של ארגונים מהארגון כמשפחה לראיית הצרכים הדיפרנציאליים של האדם ומשפחתו הפרטית, היא בהחלט מגמה מבורכת ונכונה. תשתית משפחתית יציבה הינה חוסן לעובדים ומכאן גם לחברה.
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.