ויקרא
תעשו חיים
האם פעילות ספורטיבית נתפסת בעיניכם כבזבוז זמן? ומה דעתכם לגבי צפייה בסדרת טלוויזיה או בסרט, גם זה נתפס כבזבוז זמן? ומה לגבי… הליכה בחוף הים? משחק כדורגל? יום חופש? פעילות התנדבותית? מפגש חברים? משחק עם הילדים? דייט זוגי? או אפילו שנת צהריים… מה דעתכם האם מדובר בפעילויות שאפשר לוותר עליהן, או לחילופין, שבמקומן עדיף ‘לתקתק’ משימות?
נראה כי, אחד הדברים שתקופת הקורונה חידדה אצל רבים היא ההסתכלות על האנרגיה האנושית והחיוניות כמשאב. האנרגיה שמגלמת בתוכה גישה חיובית, אפקטיביות, מוטיבציה, חדוות עשייה, שמחה ואנרגיה וכפועל יוצא, מורידה תחושת בדידות ושחיקה.
זהו פרדוקס שאנשים רבים חווים. שכן, קיימת לעיתים תחושה שלכאורה פעילויות הפנאי הם זוללי זמן או מותרות, שניתן אולי לוותר עליהן, ובמקומן רצוי לקדם עוד משימה או שתיים. אך ההפך הוא הנכון, שכן פעילויות הפנאי הן אלה שנותנות לנו את אנרגית החיוניות להמשך העשייה.
ניהול האנרגיה האנושית, תסייע לעובדים להיות ממוקדים יותר, יעילים יותר ואפקטיביים יותר בביצוע המשימות המונחות על שולחן העבודה. כאמור, פעילויות הפנאי, הנתפסות לעיתים כ-‘רשות’, אינן מותרות או בזבוז זמן, להפך הן חיוניות וקריטיות, בדיוק כמו מה שנתפס כ-‘חובה’, למעשה, זה אחד האמצעים להשגתו.
על כך בפרשת השבוע, פרשת ויקרא, שם נאמר:
“וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר” (ויקרא ד’, א’)
דיבור ה’ למשה בענייני קורבנות מוזכר שלוש פעמים נוספות במהלך הפרשה:

• בתחילת הפרשה: “וַיִּקְרא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו” (א’, א’)
• “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר” (ה’, י”ד)
• “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר” (ה’, כ’)

אמנם בכל פעם תוכן השיחה הוא שונה, אך השיח כאמור מתמקד בענייני הקורבנות. נפרט:

• א’, א’ – קורבן עולה, מנחה ושלמים
• ד’, א’ –  קורבן חטאת – חטאים שאדם עושה בשוגג
• ה’, י”ד – קורבן אשם מעילות – גם עבור חטאים שנעשו בשוגג
• ה’, כ’ – קורבן אשם גזלות – חטאים שאדם עושה במזיד

נשאלת השאלה,
האם ישנה חשיבות לסדר הופעת הקורבנות?
נשיב,
ישנו מסר חשוב בסדר הופעת הקורבנות. שכן בתחילה עוסקים בקורבנות נדבה – קורבנות שאדם מביא מתוך רצון טוב וזהו הקורבן המועדף והרצוי. בשני המקורות הבאים, עוסקים בקורבן חטאת, כאשר האדם חטא מבלי משים וכן המעילה בקודש נעשתה בשוגג. לצידם, המקור הרביעי עוסק בחטאים שאדם עושה במזיד, במודע – מכחש בפיקדון שניתן לו לשמירה, נשבע שקר, או גזל, מעשים הנעשים במתכוון.
התורה אם כן העדיפה לפתוח בקורבנות הבאים כנדבה, לאחר מכן בקורבנות הבאים כחובה, קודם שוגג אחר כך מזיד. הסדר משקף מצד אחד את היררכיית המצב הרצוי ומצד שני, הסדר גם מייצג את היררכיית השלבים בהתנהגות האדם, שכן נראה כי אדם שמתנדב לא ימעל ולא יגזול. על כן, המסר כי עשיית הדבר הנכון – הוא  עצמו מהווה הגנה מפני הרע. לכן הקדימה התורה קורבן נדבה גם כאמצעי הגנה מפני חטאים אחרים.
כאמור, לפעילות הנתפסות כרשות, משמעות והשפעה קריטית גם על פעילויות החובה. הן כאמור כאמצעי הגנה – מפני מעשים לא רצויים (=בשוגג או במתכוון), והן בהיבט האנרגיה האנושית – מפני שחיקה. מעניין כי המילה ‘שחיקה’ באנגלית משמעותה התכלות
 (occupational burnout).
קחו פסק זמן – תתנדבו. תנשמו. תתמלאו באנרגיה. זה לא מותרות ובוודאי שאין מדובר בבזבוז זמן – זו לגמרי אחת ממשימות החובה.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.