אליהו פלץ, נער בן 16 ממודיעין עילית עם תסמונת דאון, מצא עצמו בסגר הראשון לפני כשנה מחוסר כל מסגרת או שגרה. ללא מערכת חינוך, פעילויות וחברה – משפחתו חיפשה פיתרון למצוקתו.
 
טובי, אמו של אליהו, עובדת במחלקת החינוך המיוחד בעירייה ובאחת משיחות המסדרון - שמעה על משה קופרמן (48), איש חינוך תושב העיר ומתנדב במד"א. שעות ספורות לאחר מכן, אליהו ומשה נפגשו על מנת לחבר את אליהו למד"א ומאז – חייו השתנו.
 
במהלך השנה האחרונה מלווה אליהו את משה, חובש בכיר במד"א, בפעילויות הקורונה – מתחמי דגימות, מרכזי חיסונים, הסעות חולים מאומתים, שינוע מטופלים ועוד והפך למעשה לחלק בלתי נפרד מהארגון.
 
אליהו מסייע למשה במשימות השגרה וכמובן מקפיד על המיגון ועל הריחוק החברתי. אליהו כבר מנוסה בניהול דגימות קורונה ובסיוע במתחמי הבדיקות והחיסונים. אך מלבד הסיוע הטכני לארגון – אליהו הפך מנער מסוגר וחסר מסגרת, למאושר ומלא מטרה וחיוניות.
 
טובי פלץ, אמו של אליהו, סיפרה: "אליהו עם תסמונת דאון וסובל גם מהיפראקטיביות. מאוד לא פשוט עבורו להישאר בבית ללא מסגרת בימי הקורונה. קשה לו לקבל שינויים והוא מקובע לתבניות שנהג להכיר. ברגע שהוא התחבר למשה – הוא לא מוריד את החיוך. הוא מחכה בציפייה לכל נסיעה, הוא רוקד ושר במשמרות והוא חזר עם עיניים נוצצות. הוא מרגיש שווה בן שווים והוא מתרגש בכל יום מחדש. הוא עד כדי כך מחכה בציפייה לכל משמרת עם משה, שהוא אפילו מסיים מיוזמתו את המשימות שהוא שונא לעשות – רק כדי להגיע לעוד יום במד"א".
 
אליהו מסייע לצוותי מד"א. צילום דוברות מד"א
משה קופרמן, חובש בכיר ומתנדב מד"א, הוסיף: "אני איש חינוך במקצועי ועוסק בתחום מעל ל-30 שנה. אשתי מנהלת את מחלקת החינוך המיוחד בעיר – וכך נולד החיבור עם טובי. אליהו הוא ילד שחייב להיות בתנועה ובפעילות. אני, נוכח עבודתי במד"א – לא עוצר לרגע. לכן הגעתי למסקנה שזהו החיבור המושלם. אני כל היום מסתובב ויש נער שתקוע בבית ומחפש הרפתקאות. החיבור היה מוצלח מהיום הראשון ואליהו מלווה אותי במשך משמרות שלמות, כשהוא נמצא בחליפת מגן ושומר על סבלנות וחיוך. אנחנו חברים טובים והמטופלים מגיבים אליו מאוד יפה ובכבוד. הוא ממש כמו כל מתנדב נוער אחר. החיבור עם אליהו נותן לי כוח רב והרבה שמחה. אני יודע שהוא חזר הביתה בעננים וזה מעניק לו ולמשפחתו שקט ונחת. זה נותן לי סיפוק אדיר, אנחנו אוהבים אותו מאוד".