"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי.
אין רגע דל: או סקנדל או פסטיבל
בין החמישית של גוסטב מאהלר לחמש המכשלות של לאנס פון טרייר
דומה שמרגע שקיבל ווילי רוטנשטיינר את שרביט אימון נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורגל ולאחר שנוכח לדעת מהי תוצאת הגרלת הבתים בשלב מוקדמות המונדיאל הקרוב, הוא סימן את צמד המשחקים מול נבחרת אוסטריה בכוכבית מודגשת על מנת "לסגור חשבון" עם ההתאחדות האוסטרית שלא רצתה בהמשך שירותיו המקצועיים לאחר שבנה בהצלחה לא מועטה את התבנית הקיימת היום בקרב הנבחרות הצעירות באוסטריה וקידמן לרמות הגבוהות ביבשת. הגם שמדובר בג'נטלמן אוסטרי קר רוח ומנומס, קשה היה שלא להבחין בשביעות רצונו הרבה של המאמן הלאומי לאחר הניצחון הגדול של נבחרת ישראל במוצאי השבת האחרונה   2-5 באצטדיון סמי עופר בחיפה על נבחרת אוסטריה. ויש אולי גם מעט צדק בתחושות אלה. בכל אופן, נבחרת אוסטריה שיחקה בטורניר היורו האחרון רק לפני מס' חודשים ולא בכל יום גוברת נבחרתה הקטנה(וכן, אנחנו נבחרת קטנה) של ישראל על נבחרת ברמתה של אוסטריה תוך תצוגה התקפית משכנעת ומבקיעה 5 שערים. אולי, ומעט. משום שמאמן כדורגל מנוסה המקבל לידיו את השחקנים יומיים לפני שלושת משחקי מחזור המוקדמות הנוכחי, כאשר חלקם שחקו אולי משחק ליגה אחד, חייב לבצע רוטציה בין שחקני הסגל ולא להביא לקריסה מקצועית ומנטלית(כן כן, שלושה מתוך חמשת השערים שספגה הנבחרת בקופנהאגן הובקעו ממצבים נייחים). לא צריך להיות פרשן כדורגל מדופלם כדי להסיק את המסקנות שנדרשו ממשחק הניצחון במוצאי שבת. אלילת המזל היתה הפעם לצידה של נבחרת ישראל וזאת לצד יכולת נהדרת של אופיר מרציאנו בין הקורות. משחק חוליית ההגנה של נבחרת ישראל היה חלש מאוד, נרפה ורצוף טעויות ולו נבחרת אוסטריה היתה מרוכזת יותר ופחות שאננה, התוצאה היתה שונה לחלוטין. לקראת המשחק השלישי שהתקיים בדנמרק ביום שלישי השבוע, מול אצטדיון מלא, נדרש שינוי מהותי במשחק ההגנה של הנבחרת ובמקביל נדרשו הרחבת הרוטציה ושינויים פרסונליים במספר עמדות על מנת לאפשר לשחקנים טריים שטרם קבלו את ההזדמנות להוכיח את עצמם(ליאל עבדה, מוחמד אבו פאני, גדי קינדה, ג'ואל אבו חנא, איאד אבו אביד) ולתת מנוחה לשחקנים שהתעייפו משני המשחקים הצמודים והטיסות שביניהם ואם נדרש, לצרף גם שחקני הגנה נוספים לסגל, כאלה שיוכלו לעבות את מערך ההגנה לקראת המפגש עם הנבחרת העומדת בראש הבית ואשר לא הפסידה עד כה בטורניר המוקדמות ולא ספגה ולו שער אחד. גם רוטנשטיינר עצמו לא ציפה לניצחון בדנמרק ושינוי מחשבתי בתפיסה לקראת המשחק יכול היה למנוע תבוסה צורבת של 0-5 תוך שהמאמן מציב שחקנים בעמדות משחק הזרות להם לחלוטין והתוצאה בהתאם. לנבחרת ולמאמן הלאומי יש עוד אפשרות ומספיק הזדמנויות בטורניר הנוכחי לתקן ולהוכיח לאוהדי הכדורגל והנבחרת (כולנו, לא?) שהחמישיות מול אוסטריה ודנמרק אינן מקריות. מי אמר דה-ז'ה-בו ולא קיבל...
 
משה לא חוגג
ביום שני הקרוב יתקיים הדרבי הירושלמי הגדול בין בית"ר להפועל וזאת לאחר שהדרבי האחרון במסגרת הליגה העליונה התקיים בעונת המשחקים 1999-2000, לפני 21 שנה. לצד ההיערכות למשחק והמתח הגדול בין מחנות האוהדים(גם לאור ניצחונה של הפועל לפני שלושה שבועות במסגרת משחקי גביע הטוטו), מבעבעת ורותחת החבית הבית"רית בכל הקשור ליחסי אוהדי הקבוצה ומחנה "לה פמיליה" בפרט עם הבעלים משה חוגג. חוגג שהגיע למועדון לקראת עונת המשחקים 2018-2019, השקיע משאבים אישיים, כספיים ומקצועיים רבים על מנת להחזיר את העטרה הבית"רית ליושנה אך ללא הצלחה. במהלך השנתיים הראשונות שררו יחסי חיבה בין חוגג לאוהדים שאף קבלו ממנו סיוע כספי לרכישת אמצעי עידוד והרחבת מעגל האוהדים. לאחר החלטתו של חוגג להחתים במועדון את השחקן עלי מוחמד ובשלב שני למכור מחצית מהבעלות על המועדון לשיח' חמד בן ח'ליפה מאיחוד האמירויות, נפתחה חזית חדשה ובלתי אפשרית בין חוגג לאוהדים ובפרט כאמור בינו לבין מחנה "לה פמיליה". הכיוון לאן הולכים הדברים היה ברור והיום, ערב הדרבי הראשון מזה 21 שנה, הודיע משה חוגג כי הוא מפקיד את זכויות הניהול על המועדון בידיו של הנאמן עו"ד יצחק יונגר אשר קיבל מנדט לגבש תכנית כלכלית ולנסות למצוא רוכש למועדון. חוגג שהגיע למועדון האהוד מהבירה כמו חלק מקודמיו(קובי בן גור, גד זאבי, ארקדי גיידמאק, אלי טביב)  בקול תרועה גדולה, עוזב אותו בקול שברים ובתחושת אכזבה גדולה. מי אמר דה-ז'ה-בו ולא קיבל...
גמר חתימה טובה !