חברה משגשגת בבעלות שותפים, עם גידול עקבי ומשמעותי ברווחים כבר 8 שנים ברציפות ומוניטין מקצועי גבוה, החליטה לפרק את השותפות. על אף הרווחה הכלכלית ממנה נהנו השותפים, איכות החיים בעבודה לא היתה טובה. מחלוקות בין השותפים על מגוון נושאים מהותיים כגון על התרבות הארגונית, על אופן ניהול החברה, על קהל היעד, על תמחיר, על השקעות וכו’ יצרו שיגרה יומיומית המאופיינת בוויכוחים רבי עוצמה שהעכירו את האווירה ואת היחסים ביניהם. לאחר תקופה של כשנה במהלכה כל שותף באומץ ובבגרות, התחייב ונתן הזדמנות כנה לקיום השותפות, החליטו כי נכון להם להיפרד. על אף שפירוק שותפות הוא אירוע לא נעים ורב נפגעים, השותפים הגיעו לפרידה מתוך שלמות והבנה כי לא דילגו על אף אבן וכי השותפות הגיעה לסוף דרכה.
פעמים ארגונים שואלים עצמם מתי נכון להפסיק השקעה מסוימת? מתי רצוי להכריז על מוצר // פעילות EOL? או לחילופין מתי נכון לפרק שותפות? מתי השקעה הופכת להיות “כסף רע אחרי כסף טוב”? כלומר מתי הגענו לקצה, ונכון לעצור המשך ההשקעה, על אף שכבר בוצעה השקעה רבה, זאת כדי לא לשקוע במעמקי העלות השקועה…
על כך בפרשת השבוע, פרשת נח, שם נאמר:
“וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס” (בראשית ו’, י”א)
דור המבול חטא בכך שהיה נגוע בחמס (= גזל). עם זאת, הרי בכל דור יש גזל וגניבה, ואין גזירת השמדה על הדור. מה מיוחד במקרה של דור המבול ובאופן השחתת דרכו, שהביא עליו עונש זה?
ההסבר טמון בניסוח הפסוק, נפרט:
“לִפְנֵי הָאֱלֹהִים” – עפ”י אבן עזרא, יש המפרשים כי אנשי דור המבול נהגו לגזול בפרהסיה ויש המפרשים כי נהגו לגזול בסתר (= רק אלוהים ראה). לצד כך “וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס” עפ”י ספורנו: כיצד מלאה הארץ חמס? הבעלים גוזלים בכח את האריס (האדם שחוכר את הקרקע) והאריס גוזל בעורמה ובמרמה את הבעלים. כך נמצא כי מי שניזון מפרי האדמה, ניזון על ידי גזל ובדרך חמס (=גם מי שבידו לשלם). מכיוון שכולם נגועים בחמס התנהגות זו הפכה להיות הנורמה ולא היה מי שיקום ויאמר שאין זו התנהגות ראויה ויתקן את הדור  ונדמה כי רק לפני האלוהים הדבר נחשב לחמס ולגזל (אנלוגיה דומה ניתן לראות אצל אנשי סדום למשל).
אם כן, הפתרון לשאלה לעיל טמון בשני הביטויים, המשלימים זה את זה: “וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס” – הגזל הפך לנורמה ולדרך חיים של אנשי דור המבול. רק “לִפְנֵי הָאֱלֹהִים” – גם אם נעשה בסתר בלבד, עדיין נחשב לחמס וגזל. מכיוון שכולם נגועים בהתנהגות זו, לא היתה אפשרות לתקן, לכן הוכחד הדור. נראה כי הבחירה במבול מסמלת טיהור במים זכים.
אמנם גם כיום מתקיימת תופעה של גזל וגניבה, אך יש גם חוקים ומורי הדור, בתי משפט ואנשי מוסר שמתריעים, מכאן גם קיימת אפשרות תיקון. שכן כל זמן שניתן לתקן – לא הורסים. אך כאמור לעיתים עם כל הצער, לאחר שהפכנו כל אבן כדי לבחון המשך פוטנציאל, בשעה שהמצב הוגדר שאינו בר תיקון – נכון מבול. מבול שיצור איפוס וואקום ובעיקר שקט להתחיל מהתחלה. כך למשל בדוגמא לעיל, פירוק השותפות (=מבול), מתוך הבנה שהמשכה תעמיק הכעס והתסכול לצד שקיעה בעלות השקועה. שכן הפירוק במקרה הנ”ל יאפשר צמיחה  – העמקת השורשים וצמיחת ענפים חדשים של כל שותף כעץ איתן בגינה חדשה…
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.