"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי.
ביקורת סרטים: "לשחרר את ווילי"
נ, ני, ניי,נייח, לא מאומן
51 שנה ודבר לא משתנה. נבחרת ישראל בכדורגל אשר שחקה באסיה(צ'ה בום קון הגדול הזכור לכולם), באוקיאניה והחל משנת 1992 באירופה, לא הצליחה מאז מונדיאל מקסיקו 1970, להעפיל לאף טורניר גדול. בכל קמפיין מחדש אנו עושים זאת לעצמנו שוב ושוב ובונים תילי תילים של תקוות וציפיות וכגודלן של אלה, כך גודלן של האכזבות הבאות במהלך הטורניר. וכמו תמיד, הרעות החולות של נבחרת ישראל לדורותיה, מגיעות בדיון בזמן המצופה מהן מבלי לאכזב. שתי בעיות ידועות, מלוות את הופעותיה של נבחרת ישראל בטורנירים השונים: ספיגת שערים בדקות המכריעות של המשחק וספיגת שערים ממצבים נייחים. ללמד את שחקני הנבחרת למסור פס מדויק, להגביה לרחבה מהצד תוך כדי ריצה או לגלוש לתיקול נקי בהגנה אין צורך. זהו חלק מאימון ולימוד בסיסי של כל כדורגלן מתחיל ולא לשם כך משקיעים בוועדות איתור לצורך בחירת ומינו המאמן הלאומי. כל מאמן שלקח את הנבחרת לידיו בשלושת העשורים החולפים כשל בפתרון שתי בעיות אלה. נבחרות דנמרק, סקוטלנד, מולדובה, לטביה, אוסטריה, אוסטרליה("ככה לא בונים חומה) ועוד רבות וטובות מכדי למנותן, עשו זאת לנבחרת הכחול לבן בעבר, וממשיכות לעשות לה את זה גם היום. כאשר מאמן לאומי המגיע מחו"ל בקול תרועה רמה ומודע היטב להיסטוריה של הנבחרת בהופעותיה בטורנירים קודמים, נכשל שוב ושוב במתן פתרון לבעיות אלו, המסקנה ברורה. כמות ימי האימון של נבחרת לאומית במהלך השנה מצומצמת מאוד. בכל קמפיין יש למאמן מספר הזדמנויות קטן לקיים ימי אימון שאינם סמוכים למשחקים עצמם. מדוע לא להפוך עולמות מול ההתאחדות והמנהלת על מנת לכנס פעמיים או שלוש במהלך השנה את שחקני הסגל לטובת אימון ספציפי העוסק אך ורק בבעיות הידועות? אוהדי הנבחרת קצו באלמנט המוכר "נבואה המגשימה את עצמה". לכל מי שצפה במשחקה של הנבחרת מול סקוטלנד בסוף השבוע שעבר, היה ברור לחלוטין ששש דקות תוספת הזמן אותן קבע השופט הן בחזקת "מועדות לפורענות" והשער השלישי בוא יבוא. והוא אכן הגיע וכתוצאה ממצב נייח. שוב אותן שתי הבעיות המוכרות לנו כל כך, שוב נישאר בבית בעת טורניר גדול. ווילי רוטנשטיינר הוא ג'נטלמן אמיתי, איש כדורגל חביב ומנומס אשר לזכותו עומדת תקופה די מוצלחת בה עבד כמנהל הטכני בהתאחדות האוסטרית והצעיד את נבחרותיה הצעירות להישגים יפים לאחר תקופת שפל גדולה. המעבר מתפקיד המנהל הטכני לתפקיד המאמן על הקווים לא הוכיח את עצמו. זה נחמד שהשחקנים מגבים את המאמן ומדברים על "תהליך" שהחל  שיש לטעמם להמשיכו יחד עם המאמן הנוכחי. אבל התהליך לא החל. הוא ממשיך ומשאיר אותנו לצפות בעוד מונדיאל אחד נוסף ללא צלילי התקווה.             "למראית הדז'ה וו"...
ומרדכי יצא מלפני המלך
עד לאירוע זריקת סרט הקפטן ע"י ערן זהבי בשנת 2017, הבקיע זהבי במדי נבחרת ישראל 6 שערים ב - 40 משחקים בהם נטל חלק. בעקבות האירוע הנ"ל, הושעה כזכור זהבי מסגל הנבחרת. מיד לאחר מינויו של ווילי רוטנשטיינר לתפקידו הנוכחי, שב זהבי לסגל הנבחרת וב - 29 משחקים הבקיע לא פחות מ - 27 שערים. את שערו ה – 33, כבש זהבי במשחקה הביתי של הנבחרת מול נבחרת מולדובה ובכך עקף את מוטל'ה שפיגלר הגדול לו 32 שערים במדי הנבחרת.
ממוצע ההבקעה של זהבי במדי הנבחרת עומד על כמעט 0.5 שערים למשחק, נתון נפלא לכל הדעות. בהריחו את האפשרות הקרבה לשבירת שיאו, כיבד שפיגלר את זהבי ואת האירוע והגיע לצפות במשחקה של הנבחרת באצטדיון טרנר בבאר שבע. זהבי שלא אכזב ושבר את השיא כאמור, השיב למוטל'ה במחווה משלו והניף את ידו אל על מיד לאחר הבקעת השער ושבירת השיא, זכר לתנועה המפורסמת לאחר הבקעת השער של שפיגלר מול שוודיה במונדיאל 1970.
ספורטאים גדולים בכלל וכדורגלנים גדולים בפרט, נבחנים לא רק ביכולתם המקצועית על הדשא, אלא גם ביכולתם לפרגן לממשיכי דרכם ולאלה השוברים את השיאים בהם החזיקו. מחמם את הלב היה לצפות בשני גדולי המשחק הללו מעבירים את הלפיד מדור לדור.