שמות -
לעשות נכון את הדברים הנכונים
המציאות כיום מורכבת ומאופיינת ברמת עמימות ואי ודאות גבוהה, מציאות בה שינויים ובלת"מים הם משתנים קבועים, שאף מייצגים ממד מסוים של נורמליות. מכאן שהאתגר הניהולי מתמקד בהובלה למציאות הרצויה על אף המורכבות – להגדיר נכון את מטרות-העל ולהתמקד בדברים הנכונים – בפעולות המקדמות את הארגון לעברם.
תיעדוף משימות באופן אופטימלי וניהול הזמן והאנרגיה האנושית כמשאב נזיל אך חיוני, הוא אחד האתגרים עימם אנו מתמודדים. אמנם, את הזמן אי אפשר לנהל, הוא נתון ומתקתק בלי קשר לכמות המשימות שעלינו לבצע. עם זאת באחריותנו לנהל באופן מודע ומושכל את האנרגיה שלנו ולרכז את המיקוד במהות ובמשימות החשובות באמת – אלה שכאמור מקדמות אותנו לעבר המטרות והיעדים המוגדרים.
על כך בפרשת השבוע, פרשת שמות שם נאמר:
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שמות ד', כ"ד)
מלאך ה' פוגש את משה במלון ומבקש להורגו, מאחר והתרשל וטרם מל את אלעזר בנו. עפ"י מסכת נדרים דף ל"ב ע"א: "אמר רבי יוסי, חס וחלילה, לא נתרשל אלא אמר, אמול ואצא לדרך? סכנה לתינוק עד שלושה ימים. אמול ואשהה שלושה ימים? ה' ציווני לשוב למצרים". עפ"י רשב"ג: "מפני מה נתחייב מיתה? שנתעסק במלון תחילה ורק פעולתה של ציפורה שכרתה את עורלת בנה הצילה את בעלה ואת בנה".
לכאורה נראה כי שיקולו של משה היה סביר, מצד אחד לא לעכב את ציווי בוראו ומצד שני לא לסכן את התינוק.
על כן נשאלת השאלה,
מדוע משה נתחייב במיתה?
נסביר,
המרחק הגיאוגרפי בין מצרים למדיין הוא קצר. מכאן שכאשר הגיעו למלון היו קרובים מאד למצרים ונדמה כי יכול היה למול את בנו מבלי להתעכב ומבלי לסכנו. על כן נראה כי השהיה במלון כשהיה כל כך קרוב למצרים היתה בחירה לא נכונה ועיכבה יישום שתי משימות מהותיות, חשובות ודחופות, שנכון היה להתמקד בהן (=מצרים ומילה).
בנוסף נציין כי קיים גם ממד סמלי בתיאור לעיל, שכן:

• הדרך – מייצגת מצב ביניים של מעבר ואי ודאות בין נקודת מוצא (=הבית) למקום חדש.
• מלון – מקום לצורך לינה מייצג זמן לילה – מצב של חושך, שפל וצרות.
• מילה – מייצגת תהליך שינוי זהות לאומית ודתית.

מכאן, לאור חשיפתו של משה לתופעות נסיות כמו הסנה, הנחש, הצרעת והדם, מראות על טבעיים מבחינת בני אנוש, מכאן שגם  חששות "רגילים", לא רלוונטיים לכאורה כשאדם נמצא בשליחות האל. אמנם היה יכול למול את בנו ולצאת לדרך מבלי לחשוש אך בוודאי, בשעה שהגיע כבר קרוב למצרים, היה על משה להתמקד במהות שליחותו – גאולת העם וגאולת האדם (=המילה) ולא להתעכב במלון.
זהו שיעור מעניין במנהיגות שכן גם בתקופות של אי ודאות ועמימות גבוהה כמו "בדרך", גם בזמנים חשוכים יחסית כמו "במלון", וגם בעיתים של שינוי מהותי כמו "מילה", מומלץ להתמקד במטרות העל (=גאולת העם) ובערכים (=מילה), אשר מהווים חוסן, מצפן ועוגן למיקוד השקעת משאבי האנרגיה והזמן בדברים הנכונים והחשובים באמת – במשימות שמקדמות את המטרות והיעדים.
לכן גם כשמרגיש שהכל חשוב ודחוף, התעמקות במהות המשימות תאפשר תיעדופם לפי חשיבות ודחיפות אמיתית. נקודת המוצא היא שזמן הוא משאב יקר שתמיד נמצא בחוסר. על כן ניהול נכון (אישי ומקצועי) תלוי ביכולתו של אדם להתמקד 'באבנים הגדולות' ולתעדף אותם באופן מושכל בשגרת היומיום, במיוחד במציאות המורכבת. מכאן שמיומנויות של הסתכלות מאקרו – כשהמהות והעיקר לנגד עינינו, לצד ניהול מושכל של משאבי הזמן והאנרגיה האנושית, תסייע להתמקד נכון בדברים הנכונים, לא רק בעתות שיגרה אלא יהוו לנו חוסן ומצפן בעיקר בעתות של "מילה", "מלון" ו- "בדרך".
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.