"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי.
היסטוריה – קווים לדמותה!
סלט יווני
דווקא לקראת ציון דרך היסטורי של 1,000 משחקים במסגרת האירופית, חווה מועדון הכדורסל של מכבי ת"א את אחת התקופות הקשות בשנים האחרונות עם שרשרת הפסדים רצופים ביורוליג והפסד ביתי בדרבי העירוני היוקרתי מול הפועל ת"א במסגרת המחזור הנועל את הסיבוב הראשון בליגת העל. מבט על משחקיה של הקבוצה בכלל המסגרות למין תחילת העונה מגלה את הנתון המדהים לפיו נמצאת הקבוצה במאזן שווה של ניצחונות והפסדים ועם מספרים כידוע, לא ניתן להתווכח. מלבד התייחסויות מעטות בשם "גורמים המקורבים למועדון", הנהלת המועדון שותקת (שתיקה רועמת?), ואם בעבר מי מבעלי הקבוצה/חברי הנהלה היה טורח להופיע בתקשורת ולדבר גם אל ציבור האוהדים, נדמה שהפעם התמונה שונה. לא צריך להיות פרשן דגול כדי להבין שמשהו מאוד לא טוב עובר על הקבוצה, הן ברמה המקצועית והן ברמה המנטלית הכוללת תפקוד בדקות מכריעות, מחויבות למקצוע ולמועדון ויכולת התאוששות ממשחקים לא טובים. בשלושה משחקים צמודים ששיחקה הקבוצה לאחרונה מול ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה וזניט סנט פטרסבורג, חזרה התמונה על עצמה שוב ושוב ושוב. הקבוצה שבה מפסקי זמן של המאמן להתקפות אחרונות ובעקבותיהם הפסידה את המשחקים. במשחקה מול ריאל מדריד לא הצליחו השחקנים להוציא את הכדור מתחת לסל במשך 5 שניות ואיבדו אותו, תוך שכל אוהד בר דעת הצופה במשחק מתקשה להבין מה בדיוק נאמר בפסק הזמן אם לא כיצד נערכים להוצאת הכדור בשלב ראשון. במשחק מול זניט ניתן היה להיווכח בהבדל שבין פסקי הזמן הקריטיים של שני המאמנים כאשר חניכיו של צ'אבי פסקוואל, מאמנה של זניט הריצו תרגיל לחסימה נהדרת בעקבותיה קלעה הקבוצה שלשה מתוכננת שהורידה את מכבי תל אביב לפסק זמן משלה עם 9 שניות על שעון המשחק לביצוע מהלך מנצח או גורר הארכה. עם שובם של השחקנים צפינו באותו מהלך קבוע, משעמם המוכר בכל אירופה ובו ווילבקין מכדרר את עצמו לדעת ללא שום יכולת קליעה לסל והסוף ידוע. שפת הגוף של שחקנים מובילים בקבוצה כדוגמת ריינולדס, וויליאמס ונאנלי משדרת למרחוק לאורך כל התקופה האחרונה, חוסר מוטיבציה ואכפתיות. מאז פציעתו של נייט וולטרס בעונת המשחקים 2019-2020 ועזיבתו את המועדון, לא נראה על הפרקט רכז אמיתי, מנהל משחק הדורש את הכדור ולא מתחבא בפינות ושולט בתרגילי ההתקפה. סאגת בחירת השחקנים נמשכת בכל עונה מחדש והצוות בראשותו של המנהל המקצועי/ספורטיבי במועדון, שחקן העבר ניקולה וויצ'יץ' שותק. מאמנה היווני של הקבוצה, יאניס ספרופולוס שנהנה לאורך תקופת היותו בתפקיד מאמון מוחלט מצד מעסיקיו ושחקניו, חש בשבועיים האחרונים מקרוב מאוד את איום הפיטורין(לפחות אליבא דכתבי הכדורסל השונים המכסים את המועדון) עד כדי אמירות שיצאו לתקשורת לפיהן משחקה ה- 1,000 של הקבוצה במסגרת האירופית מול מונאקו בצרפת יכריע את עתידו. לקראת המשחק החליט המאמן להשאיר את ג'יימס נאנלי בארץ ולא לצרפו לנסיעה ואולי זהו הרמז הראשון לקראת שינויים בסגל הקבוצה. את הרמז על שינויים על הקווים נוכל לדעת לפי תוצאת המשחק ויש לקבוצה 1,000 סיבות להצליח...
 
 
 
שירי תהילה לנעמי
היסטוריה כבר אמרנו? השבוע מונתה מאמנת הכדורסל ושחקנית נבחרת ישראל לשעבר, נעמי קולודני, למאמנת קבוצת הכדורסל של מכבי אשדוד גברים מהליגה הלאומית. בכך נקבע שקולודני היא האישה הראשונה שמונתה למאמנת ראשית בליגה הלאומית. קדמה לה המאמנת ושחקנית העבר שירה העליון, אך היא עשתה זאת על הקווים של הפועל ת"א כשזו שיחקה בליגה הארצית. הנהלת הקבוצה שפתחה את העונה עם 8 הפסדים מתוך 10 משחקים, בקשה לזעזע את המערכת והחליטה לפטר את המאמן הראשי עופר רחימי ולמנות תחתיו בשלב זה ובאופן זמני את עוזרתו עד כה, נעמי קולודני. את מלאכת האימון החלה קולודני לאחר פרישתה ב 2018, בקבוצה בה שיחקה בעבר, א.ס. רמת השרון כשמונתה לעוזרת המאמן של גלעד כץ וכחלק מצוות מנוסה ומקצועי שכלל גם את כדורסלניות העבר אורנה אוסטפלד ואלומה גורן. קולודני, כדורסלנית עבר מעוטרת שזכתה ב -7 תארי אליפות  וב - 5 גביעי מדינה עם קבוצות שונות, מביאה עמה לתפקיד ניסיון רב כשחקנית בתפקיד רכזת משחק עם הבנה לנפש השחקן ורצון ומוטיבציה גבוהים מאוד להמשיך, להתקדם ולהתפתח בשדה האימון עם חלום להגיע ביום מן הימים לליגת ה wnba בארצות הברית. בהצלחה רבה coach !
צאי לשלום 2021
המדינאי, המדען והסופר האמריקאי בנג'מיו פרנקלין כתב פעם: "או שתכתוב משהו ששווה לקרוא, או שתעשה משהו ששווה לכתוב עליו". לקראת סיומה של השנה האזרחית 2021 בחרתי לציין את שני אנשי הספורט שלי בשנה החולפת שלקחו את הצעתו של פרנקלין צעד אחד קדימה. ייכתב מיד: הייתה זו שנה אולימפית עטורת רגעים מרגשים לספורט האולימפי והפראלימפי הישראלי עם הישגים, מדליות ושיאים נפלאים, שנה שהצמיחה אלופי עולם ישראלים בענפים שונים ונטעה בלב אוהדי הספורט תקוות רבות לגבי עתיד הספורט בישראל. גם ברמה העולמית נחשפנו לסיפורים מרגשים ולהישגים נפלאים כפי שרק עולם הספורט יודע לייצר. ובכל זאת...
אליסון פליקס
בגיל 36 וקצת לאחר לידת ביתה, הגיעה פליקס, האצנית האמריקאית הנפלאה לאולימפיאדת טוקיו על מנת לעשות היסטוריה ולהפוך לאתלטית האישה המעוטרת ביותר בכל הזמנים וחמישית בכלל, במשחקים האולימפיים כשעל צווארה , 7 מדליות זהב, 3 מדליות כסף ומדליית ארד ובאליפויות עולם עם 13 מדליות זהב, 3 מכסף ו 2 מארד וכן שותפות מלאה לשיא העולם ב 4 כפול 100 מ' לנשים ו 4 כפול 400 מ' משולב גברים ונשים.
אדם בדיר
פיזיותרפיסט נבחרת ההתעמלות הישראלית לגברים והאיש שדאג לשמור את ארטיום דולגופיאט שלם, חזק ובריא ליום הגדול בו זכה במדליית הזהב האולימפית בקיץ האחרון בטוקיו בתרגיל הקרקע. תמונתו של בדיר, איש כפר קאסם, מנופף בדגל ישראל בעת טקס הענקת המדליות, ריגשה את עולם הספורט הישראלי ובכלל. במספר הזדמנויות תקשורתיות הדגיש בדיר כי הוא גאה לשיר את המנון "התקווה" בהיותו חלק ממדינת ישראל תוך שהוא משנה את השורה "נפש יהודי הומיה" ל "נפש אדם הומיה". כלומר, כשרוצים והראש היצירתי עובד, אפשר.
שנה אזרחית ספורטיבית בריאה לכולם!