תצווה -
משאבי ניהול (PAEI) לבוקר ולבין הערביים
עפ"י פרופ' אדיג'ס לארגונים כמו לבני אדם יש מחזור חיים קבוע הכולל שלבי התפתחות כגון: ינקות, ילדות, בגרות, הזדקנות וכו'. לכל שלב, נדרשים ארבעה סגנונות ניהול המיוצגות ע"י האותיות PAEI: ביצועיסט (P), מינהלן (A), יזם (E) ואינטגרטור (I). המינון והתמהיל של כל סגנון ניהולי משתנה בין שלב לשלב, כאשר לרוב, נדרש סגנון ניהולי דומיננטי המיוצג ע"י אות גדולה, לצד סגנונות הבאים לידי ביטוי במינון נמוך יותר.
למשל בשלב ההתבגרות, הארגון עסוק בפעולות לביסוס עצמאותו – עקביות במטרות וגיבוש זהות ארגונית, במקביל לכך שהמוצר משתפר, יש עלייה במכירות והארגון גדל. זו העת לבחון האם עובדים נכון ויעיל, ולנתח הפערים והצורך בטיוב ובמיסוד המבנים, התפקידים, המדיניות וההגדרות תוך הגברת שיטתיות התהליכים והשגרות הניהוליות.
מכאן כדי שארגון הנמצא בשלב ההתבגרות, ינצל באופן מיטבי את הפוטנציאל הרב הטמון בו להתפתחות נוספת וצמיחה, נדרש, פרופיל ניהולי pAei – אדמיניסטרטור דומיננטי(A) להגברת היעילות, לצד המשך פיתוח וטיפוח התכליתיות (p), היזמות (e) והתכלול (i).
על כך בפרשת השבוע פרשת תצווה שם נאמר:
"אֶת-הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (שמות כט, לט)
קורבנות התמיד נקנו מכספי העם והוקרבו פעמיים ביום, בבוקר ובערב.
נשאלת השאלה,
מה הטעם להקריב קורבן זה גם בבוקר וגם בערב?
נסביר בשני אופנים:

• פירוש "הדרש והעיון" מתייחס לזמני היום – בוקר ובין הערביים כסמלים לשלבים במחזור חיי האדם. בעוד בוקר מסמל אדם צעיר – במלוא כוחו מחד, אך דעתו טרם נתיישבה עליו מאידך, לכן הדגש לאדם בשלב זה הוא להשקיע מאמצים בכיוון דעתו וכוונתו לקורבן ה'. בין ערביים מסמל אדם בימי זיקנתו – אשר דעתו מיושבת עליו מחד, אך כוחו הפיזי רופף מנגד. מכאן שהדגש לאדם בשלב זה, הוא להשקיע מאמצים בכיוון כוחו הפיזי והנפשי לבוראו.
• פירוש "ליקוטי אנשי שם" – מתייחס לזמני היום כסמל לקריאת תיגר לסביבה וחיזוק המיצוב והאמונה בה'- שכן בימי קדם היו עובדי אלילים רבים, חלק עבדו לחמה וחלק ללבנה. לכן בעת שהיו עובדי האלילים מפארים ומשבחים את אליליהם – אנחנו מקריבים קורבן לשם ה'. במסכת תמיד פרק ד' נאמר: "תמיד של שחר נשחט במערב" – הצד ההפוך מזריחת החמה, להורות שאינו מכוון כלל לחמה. "תמיד של בין ערביים נשחט במזרח" – להורות שאין מקריבים אותו לשם הלבנה אלא בצד הפוך לגמרי.

נראה כי על אף השוני בין ההסברים, שניהם נשענים על אותו יסוד – מטרת הקורבן אמנם לשם ה' אך נדרשת גם הבנה והתייחסות לכוחות הסביבתיים והאישיים של האדם  – המהותיים והסמליים. וזהו הטעם למינון היומי (=פעמיים), לעיתוי זמן הקורבן (= בוקר וערב) ולמיקום פעילות הקרבת הקורבן (=מערב ומזרח). בנוסף, הבוקר והערב גם מסמלים מצבים מחזוריים המאפיינים את חיי האדם כגון, קביעות ועקביות כמו גם מצב שגשוג (אור הבוקר) לצד מצב קשה (חושך הערב).
באופן דומה, גם במחזור החיים הארגוני, יש להתייחס לכל שלב התפתחותי של הארגון – כצמיחה טבעית, בדומה למחזור החיים האנושי, ולהתאים לו ההתייחסות האישית והסביבתית כפי שיידרש, כך שיתן מענה גם למאפייני הבוקר וגם למאפייני בין הערביים. שכן אין דומה צרכי אדם צעיר לצרכי אדם בוגר ואין דומים התשומות ומשאבי התמהיל הניהולי   
(PAEI) הנדרשים בכל אחד משלבי התפתחותו של הארגון.
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.