כי תשא
בשבי ההבטחה 
בוקר אחד נכנס למשרדכם עובד שלכם ומבקש העלאת שכר, בנימוס ובאופן ענייני הוא מפרט את הסיבות לבקשתו. סה"כ אתם מרוצים מהעובד – הוא מבצע את תפקידו באופן מקצועי ויסודי, סוגר פינות ואף מגדיל ראש כשצריך. אבל, אתם חשים כי השכר שהוא מקבל מכובד והולם את מאמציו ואף נחשב גבוה יחסית למקובל בענף. לכן כדי לשמור על שביעות רצונו של העובד ולא לאכזב אותו, וכן כדי לתת פתרון מהיר ולהחזיר את השקט לשגרת העבודה, אתם מבטיחים לו הבטחה כללית, כאמצעי להרוויח זמן ומוטיבציה.
עפ"י פתגם אנגלי: 'הבטחות שניתנו בימי סערה נשכחות בימים שלווים'. באופן דומה, מנהלים רבים מודעים לכח ההבטחה ככלי להנעת עובדים, ולעיתים מפזרים הבטחות ללא כוונה רצינית לעמוד בהן. מנהלים אלה לא תמיד לוקחים בחשבון את ההשלכות הטמונות בהפרת ההבטחה או לחילופין בקיומה…
על כך בפרשת השבוע, פרשת כי תשא שם נאמר:
"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא" (שמות לב, כב)
אהרון מנסה להרגיע את כעסו של משה, כי הוא עצמו יודע את העם כי הוא "בְרָע".
נשאלת השאלה,
מה כוונת אהרון בתיאור העם "בְרָע"?
נסביר,
רש"י מפרש "בדרך רע הם הולכים תמיד ובניסיונות לפני המקום".
דעת זקנים מבעלי התוספות מוסיף "ואם לא עשה להם (=אהרון את העגל), היו מעמידים להם מלך ויהיה מרה באחרונה".
ועפ"י בעל הטורים "בְרָע" – אותיות ערב והכוונה לערב רב שעלה איתם ממצרים והיו עובדי עבודה זרה מאז ומתמיד.
כאשר בקשו מאהרון: "עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (שמות לב, א) הם דיברו עפ"י המקובל בעולמם הרוחני, שצריך אל מוחשי לייצג הישות העליונה. אמנם גישה זו אינה תואמת את האמונה היהודית, אך זו תרבותו של הערב רב, לזה הוא רגיל ויודע. אילו אהרון לא היה נענה להם ודוחה אותם נראה כי היו הורגים אותו, כשם שהרגו את חור.
לכן אהרון נוקט בתרגיל השהייה כדי להרוויח זמן מחד, ולהעסיקם כדי "לשמור על השקט" מנגד. נפרט: (א) אהרון מבקש מהערב רב להביא את נזמי הזהב אשר על תנוכי האוזניים של הבנות והנשים מתוך הנחה שהן לא ימהרו להיפרד מתכשיטיהן. לאחר מכן, (ב) שם את הזהב בצרור והשליכו לאש כדי להתיך אותו, וכאשר בכל זאת, יוצא עגל מהכבשן, (ג) אהרון מכריז כי החג יהיה למחרת היום, בתקווה שעד אז משה יחזור וכתוצאה יירגע העם מתביעתו. אך העם, בניגוד לצפי של אהרון, השכים מוקדם כדי לחגוג את העגל ("וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת" (ו')).
הבטחתו של אהרון לערב רב התקיימה, על אף שנראה כי לא התכוון כלל לחגוג לעגל וכי לא התכוון לממשה מלכתחילה ועל אף האמצעים שנקט כדי להרוויח זמן ושקט. מעשה העגל אף מוגדר כאירוע מכונן ואבן דרך בהיסטוריה של בני ישראל במדבר.
בביוגרפיה של לוי אשכול מתואר כי הבטחותיו נעשו לשם דבר, כך למשל כשבאו אנשי ההתיישבות בשנת בצורת ודרשו הסובסידיות שהבטיח. ענה אשכול, 'אמנם הבטחתי – אך לא הבטחתי לקיים'.
באופן דומה, אחת הסיבות לתסכול עובדים היא בגלל מנהלים שלא עומדים בהבטחות שלהם. כשמנהל לא עומד בהתחייבויות הוא נתפס כלא מכבד, לא אמין, לא אכפתי, אדם "שאין לו מילה". עמידה בהבטחה היא בסיס בכל אינטראקציה בין אנשים, היא ה– בסיס לקיום עולם חברתי-מוסרי. עד כמה שזה נשמע טריוויאלי, לא מספיק להבטיח – צריך גם לקיים ולכן צריך להבטיח מתוך כוונה לקיים. אופן התמודדותו של אהרון עם גחמותיו של הערב רב ממחישה את ההשלכות השליליות הטמונות דווקא בקיומה של הבטחה…
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.