צו --
רוצים עובדים מרוצים יותר?
תנו קרדיט ותגידו יותר תודה
לאחרונה נתקלתי בהמלצה מעניינת ותמוהה לכאורה, ב-2 ספרי ניהול שונים. האחת, "ציין הישג של אדם כשמגיע לו, כשהדבר ראוי עשה זאת בכתב. אל תנסה לנכס את ההישג לעצמך" (מורטון מנדל). והשנייה, "מנהלים יוצרים אמון גם כשהם נותנים קרדיט לעובד כשהוא ראוי לכך. הם לא יגזלו מעובד את המגיע לו על ידי גניבת רעיון שלו והצגתו כשלהם" (ג'ק וולש.(
עד כמה שזה ברור לכאורה, מתן קרדיט למי שמגיע הוא כלל חשוב בניהול, ובכלל ביחסים בין אנשים. שכן אנשים התאמצו, השקיעו, או העלו רעיון מבריק – פרגנו להם, לא רק בארבע עיניים אלא גם מול מנהלים ועמיתים.
יתרה מזאת, הכלל הניהולי המשלים לכך הוא, פרואקטיביות וגישה חיובית, שבאים לידי ביטוי בין היתר בהקפדה לומר תודה. עפ"י זוכה פרס נובל דניאל כהנמן, 'אנו חווים כ-20 אלף רגעים ביום שמשאירים בנו זיכרון חיובי או שלילי. היחס בין הרגעים הטובים לרעים, קובע את איכות החיים שלנו'. באופן דומה, גם במקום העבודה, יש חוויות שממלאות אותנו, כמו הצלחה, קידום ומשוב מפרגן. לעומת חוויות שמרוקנות, כמו חוסר הערכה ויחס לא הוגן. כאמור, המאזן ביניהם הוא שקובע, בין היתר, את מידת שביעות הרצון של העובד. עוד נמצא שרובנו לא אומרים תודה ולא מקבלים תודה במידה שאפילו קרובה למספיקה, לאיזון המאזן הנ"ל.
על כך בפרשת השבוע, פרשת צו שם נאמר:
"אִם עַל תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן" (ויקרא ז, יב)
אדם שניצל – שנתרפא ממחלה, שעבר מסע בים, שהלך במדבר או שנשתחרר מבית הסוהר, צריך להביא קורבן תודה. את הקורבן, יש להביא עם ארבעה מיני חלות כנגד ארבע ההצלות שחייבים בקורבן. וכן עשר חלות מכל מין כנגד שחייב להודות בפני עשרה (=המקבילה לכך כיום היא ברכת הגומל).
ייחודו של הקורבן בא לידי ביטוי גם במדרש ויקרא רבא (ט, ז) –  לעתיד לבוא, 'כל הקורבנות בטלים, וקורבן תודה אינו בטל'.
נשאלת השאלה,
מה מייחד קורבן זה?
נשיב,
בדרך כלל הקורבנות באים כדי לכפר על חטא. שכן טקס הקורבן מסייע לחוטא להתבונן פנימה על מעשיו וללמוד להבא. יש קורבנות שנשרפים כליל על המזבח ויש קורבנות – שחלקים מהם נשרפים וחלקים מהם ניתנים לכהן.
אך במקרה של קורבן תודה:

• האדם אינו בא לכפר על חטא, אלא להודות על הצלתו ובכך מכריז על הכרתו באל.
• בקורבן שלמים (ז, יא) ובקורבן תודה נוספה המילה זבח, שמציינת סעודה שהאדם נהנה ממנה. בקורבן תודה המקריב מזמין את רעיו וקרוביו לסעודה, ובכך גם מספר ומפרסם את חסד ה' עימו.
• אין באמת ביכולתו של אדם להביע תודה במידה מספקת על הצלת חייו – אך על אף מגבלה זו, אדם צריך להשתדל ולהביע התודה והכרת הטוב במסגרת האפשר.

יש אנשים שמתפארים בהישגים, לעיתים בהישגים לא להם. יש להקפיד ליחס הקרדיט והתודה למי שמגיע, ולתתם בכל הכבוד הראוי. יתירה מכך, המודה מראה שאכן היה ראוי שיעשה לו נס, טובה או חסד.
במציאות המאופיינת ברמה גבוהה של תחרותיות, לעיתים נדמה כי יש מנהלים שמוותרים על ערכים כגון יושרה וקולגיאליות מתוך ראייה צרה לטווח. מסתבר, אם כן, שלא תמיד מה שנראה לכאורה כטריוויאלי ונכון, משקף מהימנה את המציאות. יעידו על כך גם מס' התביעות בנושא הפרת זכויות קניין רוחני – כלומר אנשים הנתבעים על שניכסו לעצמם דבר לא להם.
הכח להניע את העובדים ולהגביר את שביעות הרצון שלהם נמצא אם כן, בידי הממונה ודורש בעיקר תשומת לב ניהולית במיקוד על גישה חיובית, הערכה והכרת הטוב. מסקרן, מתי בפעם האחרונה אמרתם תודה לעובד שלכם?
.
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.