"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי.
במקום הנכון בזמן הנכון
יותר קשה לשמור על המקום הראשון מלהשיג אותו
עם גמר העונה הסדירה בליגה הלאומית בכדורגל וערב פתיחת משחקי הפלייאוף, התייצבו בראש הטבלה ובשני המקומות הראשונים המבטיחים עליה לליגת העל בסיום משחקי הפלייאוף, המוליכה המפתיעה מכבי בני ריינה ומ.ס. כפר קאסם הממוקמת מיד אחריה בהפרש זעום. ריינה, שהעפילה בשנתיים האחרונות מליגה ב' לליגה הלאומית והמודרכת ע"י שחקן העבר אדהם האדיה, הציגה לאורך העונה יכולת מצוינת לצד כדורגל מהנה וניצבת בראש הטבלה בזכות ולא בחסד. הקבוצה הסימפטית מכפר קאסם שבתום העונה שעברה ניצלה בעור שיניה מהתמודדות כנגד הירידה לליגה א', חוותה בשנתיים האחרונות מעט טלטלות בכל הנוגע לעמדת המאמן כאשר בדצמבר האחרון ולמרות מיקומה במקום השני בליגה, פיטרה הקבוצה את שלומי דורה שהשאיר אותה בליגה בעונה הקודמת ומינתה במקומו את עמיר נוסבאום שהחל את העונה בקרית שמונה מליגת העל ממנה פוטר.                                          עם תחילת משחקי הפלייאוף, משהו קרה לשתי הקבוצות שהפסידו משחקים ואיבדו נקודות תוך הצגת יכולת נרפית ולא משכנעת ובכך אפשרו לדולקות אחריהן, מועדון הכדורגל של סקציה נס ציונה והפועל פ"ת לצמצם את פער הנקודות ולפתוח מחדש את המאבק על העלייה לליגת העל בתום הפלייאוף. המאבק בפלייאוף שונה לחלוטין ממשחקי העונה הסדירה וטומן בחובו לחץ מסוג אחר הדורש מוכנות מנטלית שונה. אין דין מאבקי עליה לליגה הלאומית כדין המאבקים לעליה לליגת העל. בנקודות הזמן הללו בדיוק, באים לידי ביטוי ניסיון הקבוצות ששיחקו בעברן בליגה העליונה, מועדונים בעלי קהל אוהדים גדול ואצטדיונים ביתיים. קבוצות כדוגמת הפועל פ"ת, הפועל כפ"ס ונס ציונה(ששיחקה אף היא בליגת העל), עונות בדיוק למאפיינים אלה בשונה משתי המובילות המשחקות את משחקיהן הביתיים באצטדיונים אחרים ועם פחות קהל. חובת ההוכחה על שתי המובילות את הליגה אם אכן מקומן בליגת העל או שמא הגיעו לשיאן מוקדם מדי כאשר איש לא יתפלא אם בסופו של הפלייאוף, לפחות אחת הקבוצות שאינה מדורגת כרגע בשני המקומות הראשונים, תעפיל בסופו של דבר לליגת העל.
כאבן שיש לה הופכין
אודה בפה מלא שכאוהד מכבי ת"א כדורסל, סברתי ואני עדיין סבור, שהמהלך אותו בצעה ההנהלה במסגרתו מונה אבי אבן לתפקיד מאמן הקבוצה במקומו של יאניס ספרופולוס, שגוי ולא במקומו. מנהל מקצועי הוא תפקיד בפני עצמו כמו גם סקאוט או מנהל ספורטיבי. לאורך זמן, ירידה של כל אחד מבעלי התפקידים הללו אל הקווים לטובת משרת האימון חוטאת לתפקיד. לו רצה אבן להמשיך בקריירת אימון לאחר ששימש כעוזריהם של שרף, גרשון ובלאט, אני מניח שהיה משתפשף באימון קבוצות בוגרים אחרות ואולי ביום מן הימים חוזר אל המועדון אליו הוא קשור ובו הוא נחשב לאיש מערכת. אך אבן בחר לעזוב את עמדת האימון לטובת עמדת הסקאוט. עד כאן, תיאוריה. ובכל זאת, מי שצופה במשחקיה האחרונים של הקבוצה בכלל ובמשחקי היורוליג בפרט, אינו יכול שלא לשים לב לטביעת אצבע של מאמן ולתהליך חיובי העובר על הקבוצה ועל השחקנים. ראשית וכמו תמיד, שפת הגוף מדברת. ההנאה מהמשחק חזרה והדבר בא לידי ביטוי בעליה משמעותית בכמות האסיסטים ובפירגון ההדדי בין השחקנים. במקביל, הבין אבן את אחת הבעיות הגדולות של הקבוצה בשנים האחרונות בעמדת הרכז. היות שכך, מקפיד המאמן לשחק רוב זמן המשחק עם רכז (טבעי/לא טבעי) על הפרקט ובזכות החלטה זו עלו משמעותית דקות המשחק של שני הרכזים הנוספים, הקפטן ג'ון דיברתולומיאו ויפתח זיו שמחזירים למאמן בהגנה טובה ומשחק אחראי, וילד עם הרכז הפותי קינאן אוואנס, מאפשרים לסקוטי ווילבקין לא לכדרר את עצמו לדעת ולאבד כדורים. כמו כן החליט אבן על חמישיה פותחת קבועה במשחקי היורוליג הכוללת את דריק וויליאמס וג'יימס נאנאלי ועל חלוקת דקות די שוויונית בעמדת הסנטר בין אנטה ז'יז'יץ' לג'יילן ריינולדס, עובדה המשדרת לשחקנים שהמאמן סומך עליהם והולך אתם לקרבות המכריעים של העונה. באם הקבוצה חפצת חיים גם בשלב הטופ 8 של היורוליג(אליו היא תעפיל באם תנצח עוד משחק אחד מבין השלושה שנותרו), היא תהיה חייבת לנצח גם במשחקי החוץ, אלמנט בו לא הצטיינה העונה, וזאת בלשון המעטה (מאזן של 11-4), משום שיתרון ביתיות לא יהיה מנת חלקה בשלב הבא. אולי ניצחון החוץ היקר שהושג ביום שלישי באתונה, מבשר את בוא האביב תרתי משמע.
דרך חיים
בתום שבוע של התמודדויות נבחרות ישראל בכדורגל בגילאים השונים במסגרות האירופיות התחרותיות והידידותיות, השיגה נבחרת הנוער בהדרכתו של המאמן אופיר חיים את ההישג הנפלא בדמות ההעפלה לטורניר הגמר של אליפות אירופה לנוער שייערך בקיץ בסלובקיה. בתום שלושת המשחקים בהם גברו שחקניו של חיים על טורקיה וסקוטלנד וסיימו בתיקו אפס עם המארחת הונגריה ועם קצת מזל(שלעולם אינו מזיק) שהגיע עם תוצאת התיקו בין הונגריה וטורקיה, עמדה הנבחרת המוכשרת במשימה והעפילה כאמור לטורניר הגמר. שחקן העבר ומאמן ההווה(והעתיד כך מנבאים לו רבים) אופיר חיים, יצר תלכיד כשרוני, טכני וממושמע שיהווה בשנים הבאות את השלד של הנבחרת הצעירה עד גיל 23 ואחדים ממנו יזכו לשחק במדי הנבחרת הבוגרת. דרכו של חיים עצמו עשויה להשתלב עמם באחת מהנבחרות הללו. מגיע לו.