"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
מיוחד ליום השואה
"יהיו זמנים שבהם נהיה חסרי יכולת למנוע אי-צדק, אבל אסור שיהיו זמנים בהם לא נצליח למחות."(אלי ויזל)
צלילי באך צורמים
ב 5/9/22 יתקיים על אדמת גרמניה, טקס לציון מלאת יובל שנים לטבח אחד עשר ספורטאי משלחת ישראל למשחקים האולימפיים במינכן 1972. בשבוע האחרון חשף עיתונאי "ידיעות אחרונות" עמיר פלג, את שמתחולל מאחורי הקלעים לקראת הטקס ובעקבות אזכור הרצח לראשונה, בטקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 2020 שהתקיימה בקיץ האחרון. כאוהד ספורט מושבע, צפיתי בקיץ האחרון בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים, הופתעתי והתרגשתי גם יחד עת הוזכרו חברי המשלחת הישראלית שנרצחו במינכן ובאצטדיון הוכרז על דקת דומיה לזכרם כמו גם לזכר יתר הספורטאים האולימפיים שאינם בין החיים. בטקס בטוקיו נכחו נציגות משפחות הנרצחים, גב' אילנה רומנו (אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו הי"ד) וגב' אנקי שפיצר(אלמנתו של מאמן הסיוף אנדרי שפיצר הי"ד) אשר הוזמנו אישית ע"י נשיא הוועד האולימפי הבינ"ל, דר' תומאס באך מגרמניה. כמות התגובות הנרגשות ואסירות התודה לדר' באך על המהלך, חצתה את כל גווני החברה הישראלית מקברניטי המדינה, דרך קברניטי עולם הספורט, משפחות הספורטאים, ספורטאי עבר והווה ועד אנשי תקשורת הספורט, אנשי תרבות ורוח. אני בוחר שלא להיכנס למערכות היחסים ו "הפוליטיקות הפנימיות" (כן כן, גם שם זה קיים) בין נציגי משפחות הספורטאים הנרצחים בבחינת "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". עמיר פלג בכתבותיו בנושא, היטיב לסקור את המצב והכתבות זמינות לקריאה ברשת.                                                                                                 ברם, בעקבות הריאיון שקיים פלג עם איל שפירא, בנו של מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא הי"ד, מאמנה של אתלטית העבר האגדית של ישראל, אסתר רוט שחמורוב תבדל"א, הנמנה על אחד עשר הנרצחים, קשה מאוד להתעלם מהנחשף אודות ההתכתבות המביכה בין שושנה שפירא, אשתו ואם שני ילדיו של עמיצור שפירא ז"ל מנישואיו השניים לבין דר' באך. לאחר הטקס בטוקיו, פנתה גב' שפירא לדר' באך במכתב תודה על היוזמה המבורכת ובקשה ממנו לקבע את האזכור מכאן והלאה כחלק מכל טקס פתיחה של אולימפיאדה עתידית.                                                                       בתשובתו מציין דר' באך שהבקשה אכן תישקל אך "עלינו לקחת בחשבון כי חזרה על רגע אמוציונלי שכזה עלולה להפחית מערכו ומהשפעתו. אם האזכור יהפוך לחלק שגרתי מהטקס, אנו מסתכנים בכך שהוא כבר לא יהיה מיוחד ומכובד כפי שכולנו היינו רוצים."(הציטוט מתוך כתבתו של עמיר פלג, מדור הספורט של "ידיעות אחרונות", 24/4/22). תגובתו זו של נשיא הוועד האולימפי הבינ"ל מעלה תהיות רבות אודות המהלך כולו. שמות הנרצחים לא הוזכרו בטקס בטוקיו כמו גם עובדת הירצחם בדם קר בשל מעשה טרור על אדמת גרמניה. יהיו שיאמרו שעבור הפעם הראשונה בה מוזכר הנושא זה אולי מספיק ולקראת הטקס הבא ניתן יהיה כמובן לתקן, להוסיף ולהדגיש את הדרוש הדגשה. על מחשבות אלה, שפך כאמור דר' באך מים צוננים בקביעתו המקוממת שחזרה על האזכור עלולה להפחית מערכו והשפעתו.                                                                                                                  
 
 
לא דר' באך!! בכל דור ודור אנו נדרוש להמשיך ולהזכיר וביתר שאת, את אומללותה של התנועה האולימפית אשר החליטה באופן קר ומנוכר להמשיך את המשחקים האולימפיים במינכן 1972 כאשר העם היהודי היושב בציון, קובר את נציגי מדינתו, ספורטאים אולימפיים שנטלו חלק במשחקים אולימפיים ונשבעו לקיימם לאור הרוח האולימפית (שלום ואחווה בין העמים, מצוינות, כוח רצון, התמדה ושאיפה מתמדת להגיע מהר יותר, גבוה יותר וחזק יותר)ואשר התקיימו במדינה ריבונית שלא ידעה להגן על חייהם וכשלה בתפקידה. בכל דור ודור נעמוד על כך שזכר ספורטאי המדינה היהודית, בשמותיהם, אשר נרצחו בדם קר רק משום שהם ספורטאים יהודים המייצגים את מדינת ישראל, יזכה לחלק משמעותי, מרגש ומכבד בכל טקס פתיחה של משחקים אולימפיים כדי שכל העולם יזכור ויידע:              לא עוד!!                                                                                                            כאמור, ב־5 בספטמבר תקיים ממשלת בוואריה את הטקס לציון 50 שנה לטבח מינכן ואליו הוזמנו בני משפחות החללים. את הטקס יכבדו בנוכחותם ראשי ממשלות גרמניה ובוואריה, נשיא מדינת ישראל יצחק בוז'י הרצוג, שר התרבות והספורט חילי טרופר, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי דר' תומאס באך וקברניטי הוועד האולימפי הישראלי. לא יוכלו נציגי מדינת ישראל לזכות לבמה חשובה וראויה מזו, לא כל שכן על אדמת גרמניה, על מנת להעלות את הדרישה החשובה כל כך להמשיך ולהזכיר בכל המשחקים האולימפיים מכאן והלאה, את י"א חללי מינכן בשמותיהם ואת עובדת הירצחם על היותם ספורטאים יהודים המייצגים את מדינת ישראל.                                    
בהתקדש ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובמהלך העשור התשיעי לציון השמדת היהודים ע"י המרצחים ימ"ש, מקבל העיסוק בסוגיה הכאובה, משמעות ערכית נוספת ואולי אין זו יד המקרה שהנושא נחשף דווקא בימים אלה.
"כוח האומה הוא בזיכרונה – זה מותר האדם. ואם אנו רוצים לחיות, ואם אנו רוצים ושואפים לצוות את החיים לבנינו, אם אנו מאמינים שהוטל עלינו צו לסלול דרך אל העתיד, הרי עלינו ראשית כל לא לשכוח ולרשום." (פרופסור בן ציון דינור, ידיעות יד ושם, 1956).