"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
צוללת צהובה - כרוניקה של כישלון ידוע מראש
למועדון שאיבד את דרכו דרושה הנהלה. תנאי סף: יכולת קבלת החלטות
הצבע הצהוב המזוהה במשך שנים רבות עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, מעולם לא היה דהוי כל כך. פעם, לפני שנים, כשהמועדון חווה עתות משבר, יכלו האוהדים לשמוע את נציגי הבעלים/ההנהלה מתייחסים למתרחש ומחפשים פתרונות או כפי שאמר זאת פעם דיויד פדרמן, "אנחנו שומעים את הקולות". הקולות היחידים שאולי נשמעים היום, הם הקולות של פיראוס, קולות אנחת הרווחה של יאניס ספרופולוס. לא פעם במהלך שמונה השנים החולפות מצא עצמו כל אוהד ממוצע של המועדון עסוק בשאלה: באיזו עוד אחת מהחברות העסקיות של בעלי המועדון, הם היו מותירים על כנו ובתפקידו, ולו ליום אחד נוסף, מנהל מקצועי כושל, המוליך את הפירמה למפלה אחר מפלה, שנה לאחר שנה וגורם לנזק גדול כל כך לשמו הטוב של הארגון? השאלה מרחפת באוויר כבר שנים, ופותר לתעלומה, אין. הפעם היחידה שקולו של דיויד פדרמן נשמע בחודשים האחרונים היתה כאשר הוא הזדרז להכחיש את השמועה אודות מועמדותו לתפקיד נשיא היורוליג. שמעון מזרחי כבר מזמן אינו פוקד את אולפני תכניות הספורט(ולא, דו שיח "חגיגי" עם שמעון אמסלם ביום העצמאות, עד כמה שניתן לכנות דו שיח עם אחד הסמלים האדומים, חגיגי, אינו נחשב), מנכ"ל המועדון עדלי מרכוס עסוק כנראה בלהבין בשביל מה הוא היה צריך זה על עצמו, והיחידים שהפציעו העונה בתקשורת היו אודי רקנאטי, מבעלי הקבוצה ומנהל הקבוצה עמי ביטון. מספרים כבר שנים שהדור הצעיר של משפחות פדרמן ורקנאטי "נכנסו לעניינים". הדלת נשארה פתוחה כנראה, משום שעקבותיהם נעלמו. ואיזה מסכנים האוהדים...
יש רכז באולם?
מבט היסטורי חטוף על זכיותיה הקודמות של מכבי תל אביב בתואר האירופי, מגלה את התגלית המדהימה: את כל הקבוצות הללו, הובילו רכזי משחק טבעיים, מקבלי החלטות ובעלי בית על הפרקט. החל מבוב גריפין ומוטי ארואסטי, עבור דרך אריאל מקדונלד ושארס וכלה בטייריס רייס. הרכז הטבעי האחרון שקיבל החלטות עבור הקבוצה בצהוב היה נייט וולטרס(שנפצע ושוחרר), וראה זה פלא, זוהי העונה הטובה ביותר שהיתה למועדון הזה בשנים האחרונות ולולא מגפת הקורונה, מי יודע...קינן אוואנס הוא שחקן נחמד, אתלט ושומר לא רע. רכז הוא לא. סקוטי ווילבקין המחזיק בחוזה לעונה הבאה ואשר סביבו תבנה כנראה המערכת את הקבוצה מחדש, משווע(בידיעתו או שלא בידיעתו) לרכז אמיתי שיפנה אותו לתפקידו המקורי. לקלוע. בעונות המוצלחות של המועדון התורכי, דרושפאקה, תחת שרביט האימון של דיויד בלאט, שיחק ווילבקין לצידו של הרכז בראד וונאמייקר, שנתיים שלאחריהן עשתה מכבי תל אביב כל מאמץ להחתימו במועדון, רק שמישהו שם בהנהלה שכח שווילבקין זקוק לרכז לצדו. זקני הכדורגל יאמרו שבניית קבוצה מתחילה משוער, בלם אחורי, וחלוץ שפיץ. בניית קבוצת כדורסל מתחילה מרכז. לא לחינם רבים מהמאמנים המוצלחים גם באירופה וגם מעבר לים, שיחקו כרכזים. אולי הגיע הזמן שגם המנהל המקצועי יהיה רכז.
 
נשמה, רוצה לחתום במכבי ת"א?
הכתובת היתה על הקיר ולא פחות מכך, היא גם היתה על העיר. לא פחות מארבעה משחקי דרבי הפסידו העונה שחקני מכבי תל אביב ליריבה העירונית השנואה. לאורך כל ההיסטוריה של המועדון הוכח כבר, שבמכבי תל אביב מפטרים מאמן כאשר הצרות במישור המקומי מצטברות, וגם מקומו המכובד של המאמן היווני הסימפטי, לא נפקד מהרשימה המפוארת. דומה שמאז חלפו ימי גור שלף, דריק שארפ וגיא פניני, "המכביסטים" האחרונים בחדר ההלבשה, לא מצא המועדון את "המכביסט" התורן(ויסלח לי ג'ונדי), זה שיידע לתת את המילה הנכונה וההכוונה המתאימה לשחקני החיזוק, אחד שיידע לחבק ולחזק את השחקנים המקומיים החדשים שהצטרפו לקבוצה(מישהו זוכר שאת העונה הקודמת סיים יפתח זיו כמצטיין הישראלי בליגה?)ואחד שתחת סמכותו החברתית, אף שחקן חיזוק לא היה מרשה לעצמו לרקוד במועדון בשעת לילה מאוחרת לאחר הפסד צורם בדרבי. בשנים כתיקונן, במשחק מס' 3 בסדרת נוק אאוט, כאשר כל העונה על הכף והקלישאה של "הקבוצה עם הגב אל הקיר" זועקת שנית, לא ניתן היה למצוא מקום פנוי אחד בהיכל התל אביבי. הקרחות ביציעים בסדרה מול הרצליה, מדברות בעד עצמן ונגד המועדון. יש שיטענו כי המכה שחטף המועדון העונה(לפתע גביע ווינר הפך לפסגת השאיפות) וההדחה המוקדמת בסדרת חצי הגמר, יהיו בבחינת "מעז ייצא מתוק". הימים הקרובים יגידו האם אוהדי הקבוצה יחליפו את המנון "אחרייך אני הולך" ב "מתוק כשמר לי".